Kuzari 1

Capítulo 1

א אָמַר יְהוּדָה בֶן שָׁאוּל ז"ל, אָמַר הַמְחַבֵּר: שָׁאוֹל שָׁאֲלוּ אוֹתִי עַל מַה שֶּׁיֵשׁ אִתִּי מִן הַטְּעָנוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת עַל הַחוֹלְקִים עָלֵינוּ מִן הַפִּילוֹסוֹפִים וְאַנְשֵׁי הַתּוֹרוֹת, וְעַל הַמִּינִים הַחוֹלְקִים עַל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, וְזָכַרְתִּי מַה שֶּׁשְּׁמַעְתִּיו כְּבַר מִטַּעֲנוֹת הֶחָבֵר אֲשֶׁר הָיָה אֵצֶל מֶלֶךְ כּוּזָר הַנִּכְנַס בְּדַת הַיְּהוּדִים הַיּוֹם כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה כַּאֲשֶׁר נִזְכָּר וְנוֹדָע בְּסִפְרֵי דִבְרֵי הַיָּמִים, כִּי נִשְׁנָה עָלָיו חֲלוֹם פְּעָמִים רַבּוֹת כְּאִלּוּ מַלְאָךְ מְדַבֵּר עִמּוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה אֵצֶל הַבּוֹרֶא אֲבָל מַעַשְׂךָ אֵינָנּוּ רָצוּי". וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד בְּתוֹרַת הַכּוּזָר עַד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּש בַּעֲבוֹדַת הַהֵיכָל וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּעַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, וְכָל אֲשֶׁר הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּמַּעֲשִׂים הָהֵם, הָיָה הַמַּלְאָךְ בָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה וְאוֹמֵר לוֹ: "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה וּמַעַשְׂךָ אֵינֶנּוּ רָצוּי", וְגָרַם לוֹ זֶה לַחֲקֹר עַל הָאֱמוּנוֹת וְהַדָּתוֹת וְהִתְיַהֵד בַּסּוֹף הוּא וְעַם רָב מֵהַכּוּזָרִים, וְהָיוּ מִטַּעֲנוֹת הֶחָבֵר מַה שֶּׁנִּתְיַשְּׁבָה נַפְשִׁי עֲלֵיהֶם וְהִסְכִּימוּ לְדַעְתִּי. וְרָאִיתִי לִכְתֹּב הַדְּבָרִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר נָפְלוּ וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ. – אָמְרוּ כִּי כַאֲשֶׁר רָאָה מֶלֶךְ כּוּזָר בַּחֲלוֹמוֹ כִּי כַוָּנָתוֹ רְצוּיָה אֵצֶל הַבּוֹרֵא אֲבָל מַעֲשֵׂהוּ אֵינוֹ נִרְצֶה וְצִוָּהוּ בַחֲלוֹם לְבַקֵּשׁ הַמַּעֲשֶׂה הַנִּרְצֶה אֵצֶל הַבּוֹרֵא, שָׁאַל פִּילוֹסוֹף אֶחָד עַל אֱמוּנָתוֹ. וְאָמַר לוֹ הַפִּילוֹסוֹף: אֵין אֵצֶל הַבּוֹרֵא לֹא רָצוֹן וְלֹא שִׂנְאָה כִּי הוּא נַעֲלֶה מִכָּל הַחֲפָצִים וּמִכָּל הַכַּוָּנוֹת, כִּי הַכַּוָּנָה מוֹרָה עַל חֶסְרוֹן הַמְכַוֵּן וְכִי הַשְׁלָמַת כַּוָּנָתוֹ שְׁלֵמוּת לוֹ וּבְעוֹד שֶׁלֹּא תִשְׁלַם הוּא חָסֵר, וְכֵן הוּא נַעֲלֶה אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים מִידִיעַת חֶלְקֵי הַדְּבָרִים מִפְּנֵי שֶּהֵם מִשְׁתַּנִּים עִם הָעִתִּים וְאֵין בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא שִׁנּוּי. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתְךָ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּדַע כַּוָּנָתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלָּתְךָ וְיִרְאֶה תְנוּעוֹתֶיךָ, וְאִם יֹאמְרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁהוּא בְרָאֲךָ הֵם אוֹמְרִים זֶה עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עִלַּת הָעִלּוֹת בִּבְרִיאַת כָּל נִבְרָא, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה מֵאִתּוֹ. וְלֹא בָרָא מֵעוֹלָם אָדָם, כִּי הָעוֹלָם קַדְמוֹן וְלֹא סָר הָאָדָם נוֹלָד מֵאָדָם שֶׁקְּדָמוֹ, מִתְרַכְּבוֹת בּוֹ צוּרוֹת וּמְזָגִים וּמִדּוֹת מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ וּקְרוֹבָיו וְאֵיכֻיּוֹת מִן הָאַוִּירִים וְהָאֲרָצוֹת וְהַמְּזוֹנוֹת וְהַמֵּימוֹת עִם כֹּחוֹת הַגַּלְגַּלִּים וְהַמַּזָּלוֹת וְהַחֲיָלִים בָּעֲרָכִים הַהֹוִים מֵהֶם, וְהַכֹּל שָׁב אֶל הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא בַעֲבוּר כַּוָּנָה מִמֶּנָּה, אֲבָל – הוּא אֲצִילוּת, נֶאֱצֶלֶת מִמֶּנָּה סִבָּה שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ שְׁלִישִית וּרְבִיעִית, וְהִתְדַּבְּקוּ הַסִּבּוֹת וְהַמְסוֹבָבוֹת וְהִשְׁתַּלְשְלוּ כַאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם. וְהַדְּבֵקוּת קַדְמוֹן כַּאֲשֶׁר הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה קַדְמוֹנִית, אֵין לָהּ תְּחִלָּה. וּלְכָל אִישׁ מֵאִישֵׁי הָעוֹלָם סִבּוֹת שֶׁבָּהֶם יִגָּמֵר, וְיֵשׁ אִישׁ שֶׁנִּשְׁלְמוּ סִבּוֹתָיו וּבָא שָׁלֵם, וְאִישׁ שֶׁחָסְרוּ סִבּוֹתָיו וּבָא חָסֵר. כַּכּוּשִׁי אֲשֶׁר לֹא הוּכַן לְיוֹתֵר מִקִּבּוּל צוּרַת הָאָדָם וְהַדִּבּוּר בְּתַכְלִית הַחִסָּרוֹן, וְהַפִּילוֹסוֹף אֲשֶׁר לוֹ נִתְכְּנוּ תְּכוּנוֹת יְקַבֵּל בָּהֶם הַמַּעֲלוֹת הַמִּדּוֹתִיּוֹת וְהַמַּדָּעִיּוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְלֹא חָסֵר מְאוּמָה מִן הַשְּׁלֵמוּת, אֲבָל הַשְּׁלֵמוּת הַזֶּה בְכֹחַ צָרִיךְ בְּהוֹצָאָתוֹ לִידֵי מַעֲשֶׂה אֶל לִמּוּד וּמוּסָר עַד שֶׁתֵּרָאֶה הַהֲכָנָה עַל הָעִנְיָן אֲשֶׁר הוּכְנָה לוֹ מִן שְׁלֵמוּת וְחִסָּרוֹן וְאֶמְצָעִיִּים אֵין לָהֶם תַּכְלִית. וְהַשָּׁלֵם יִדְבַּק בּוֹ מִן הַמִּין הָאֱלֹהִי אוֹר שֶׁהוּא נִקְרָא הַשֵּׂכל הַפּוֹעֵל, יִדְבַּק בּוֹ שִׂכְלוֹ הַנִּפְעָל דְּבֵקוּת־הִתְאַחֲדוּת עַד שֶׁיֵּרָאֶה הָאִישׁ הַהוּא כְּאִיּלּו הוּא הַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּוֹעֵל אֵין בֵּינֵיהֶם שִׁינּוּי. וְיָשׁוּבוּ כֵלָיו, רְצוֹנִי לוֹמַר אֶבְרֵי הָאִישׁ הַהוּא, לֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ אֶלָּא בַמַּעֲשִׂים הַיּוֹתֵר שְׁלֵמִים וּבָעִתִּים הַיּוֹתֵר נְכוֹנִים וּבַטּוֹב שֶׁבָּעִנְיָנִים, וּכְאִלּוּ כָל כֵּלָיו הֵם כֵּלִים לַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל לֹא לַשֵּׂכֶל הַהִיּוּלִי הַנִּפְעָל שֶׁהָיָה בַתְּחִלָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְהָיָה מִטִיב פַּעַם וְחוֹטֵא פְעָמִים וְזֶה מֵטִיב תָּמִיד. וְהַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הִיא תַכְלִית הַהַגָּעָה הַמְקֻוָּה לָאָדָם הַשָּׁלֵם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשׁוּב נַפְשׁוֹ מְטֹהָרָה מִן הַסְּפֵקוֹת, מְבִינָה הַחָכְמוֹת עַל אֲמִתָּתָם, וְתָשוּב כְּאִלּוּ הִיא מַלְאָךְ וְתָשׁוּב גַּם בַּמַּדְרֵגָה הַמַּלְאֲכוּתִית הַתַּחְתּוֹנָה הַנִּפְרֶדֶת מִן הַגּוּפוֹת. וְהִיא מַדְרֵגַתַ הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, וְהוּא מַלְאָךְ מַדְרֵגָתוֹ לְמַטָּה מִן הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה בְגַלְגַּל הַיָּרֵחַ. וְהֵם שְׂכָלִים מָפְשָׁטִים מֵחֳמֳרִים קְדוּמִים עִם הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה. וְאֵינָם יְרֵאִים הַכִּלָּיוֹן לְעוֹלָם. וְתָשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם הַשָּׁלֵם וְהַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּוֹעֵל דָּבָר אֶחָד, וְלֹא יָחוּש לְכִלְיוֹן גּוּפוֹ וַאֲבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁב הוּא וְאוֹתוֹ, דָּבָר אֶחָד וְנָחָה נַפְשׁוֹ בַּחַיִּים, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁב בְּכַת הֶרְמֵס וְאֶסְקְלַבִּיּוּס וְסָקְרַט וְאַפְלָטוֹן וַאֲרִיסְטוֹ, כִּי הוּא וָהֵם וְכָל מִי שֶׁיַעֲלֶה אֶל מַדְרֵגָתָם וְהַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, דָּבָר אֶחָד. וְזֶהוּ אֲשֶׁר יְכֻנֶּה בִ"רְצוֹן אֱלֹהִים" עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה אוֹ עַל דֶּרֶךְ הַקֵּרוּב. רָדְפֵהוּ וּבַקֵּשׁ יְדִיעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים עַד שֶׁיָּשׁוּב שִׂכְלְךָ פוֹעֵל לֹא נִפְעָל, וְהִדָּבֵק בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים בְּמִדּוֹת וּבְמַעֲשִׂים, כִּי הֵם עֵזֶר בְּצִיּוּר הָאֱמֶת וּדְבֵקוּת הַלְּמִידָה וְהַהִדַּמּוּת לַשֵּׂכֶל הַהוּא הַפּוֹעֵל. וְתֵכֶף לָזֶה תַּעֲלֶה בְיָדְךָ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וְהַשִּׁפְלוּת וְהַכְּנִיעָה וְכָל מִדָּה מְעֻלָּה, עִם הַהַגְדָּלָה לַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא כְדֵי שֶׁיָּחְנְךָ רְצוֹנוֹ וְלֹא לְהָסִיר מֵעָלֶיךָ קִצְפּוֹ, אֲבָל בַּעֲבוּר הַהִדַּמּוּת אֶל הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל בִּבְחִינַת הָאֱמֶת וְסִפּוּר כָּל דָּבָר בְּמַה שֶּׁהוּא רָאוּי לוֹ וְהַאֲמָנָתוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא, וְאֵלֶּה הֵם מִמִּדּוֹת הַשֵּׂכֶל. וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עַל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת מִן הָאֱמוּנָה אַל תָּחוּשׁ עַל אֵיזֹה תוֹרָה תִּהְיֶה וּבְאֵיזֹה דָת וּבְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה וּבְאֵיזֶה דִבּוּר וּבְאֵיזֶה לָשׁוֹן אַתָּה מְרוֹמֵם, אוֹ בְדֵה לְעַצְמְךָ דָת לְעִנְיַן הַכְּנִיעָה, וּלְרוֹמֵם וּלְשַׁבֵּחַ וּלְהַנְהָגַת מִדּוֹתֶיךָ וּבֵיתְךָ וְאַנְשֵׁי מְדִינָתְךָ, אִם הֵם סוֹמְכִים עָלֶיהָ, אוֹ קַח לְךָ לְדָת הַנִּמּוּסִים הַשִּׂכְלִיִּים אֲשֶׁר חִבְּרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים, וְשִׂים מְגַמָּתְךָ וְכַוָּנָתְךָ זֹךְ נַפְשֶׁךָ. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – בַּקֵּשׁ זֹךְ הַלֵּב בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּתָּכֵן לְךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּבִין כְּלָלֵי הַחָכְמוֹת עַל אֲמִתָּתָם. וְאָז תַּגִּיעַ אֶל בַּקָּשָׁתְךָ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהִדָּבֵק בָּרוּחָנִי, רְצוֹנִי לוֹמַר – הַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּנַבֵּא אוֹתְךָ וְיוֹדִיעֲךָ הָעֲתִידוֹת בַּחֲלוֹמוֹת אֲמִתִּיִּים וּמַרְאוֹת נֶאֱמָנוֹת.

1 Preguntaronme algunas de las razones y respuestas que tenia contra nuestros adversarios, asi de los Philosophos, como de hombres de otras religiones y contra los Carraim, Saduceos y Baytoseos; y me acordé de lo que había oido de las razones del Haber que tuvo con el Rey Cuzar, el cual tornó la religión judaica haurá oy incirca de cuatro cientos años, como se hace mencion y se sabe de sus cronicas, que le fue repetido un sueño muchas veces, como que un Angel hablaba con el y le decia: tu intencion es aceptar delante el Creador, pero tus obras no le son agradables. Y el era muy devoto y deligente en los ritos de la ley de Cuzar, en tal extremo que el mismo servia en la administracion del Templo y de los Sacrificios, con corazon perfecto y gran devocion; pero cuando mas deligente era en estas cosas, le venia el Angel de noche y le dicia: tu intencion es aceptada, pero tus obras no son aceptadas; y esto fue causa para especular y inquirir todas las opiniones y las religiones, y por fin se hizo judio, el y muchos del Pueblo de los Cuzareos; y las razones del Haber le dieron entera satisfacion y acordaron con su entendimiento, por lo que me pareció escribir los discursos que tuvieron en la misma forma que passaron, y los entendidos las entenderan y consideraran su excelencia. Dicen que viendo el Rey Cuzar en su sueño ser su grande zelo y devocion acepto delante el Creador, pero no le eran agradables sus obras, y siendole encomendado en sueño que buscasse y inquiriesse cuales eran las obras que agradaban al Creador, preguntó a un singular Filosofo que habia en su tiempo su opinion en las cosas de Dios; el cual Filosofo le respondió: no hay en el Creador voluntad ni aborrescimiento, porque el es exento de todos los deseos y de todas intenciones, porque la intención denota defecto en el que obra con intencion, y que el cumplimiento de su intencion le es perfeccion, la cual le falta en cuanto no llega a efecto aquel intento o fin a que aspira; asi mismo los Philosophos apartan del Creador el conocimiento de las particularidades de las cosas, porque son variables, y en el conocimiento y sabiduría del Creador no hay variación ni mudanza, y si el no te conoce a ti, ¿como tendrá conocimiento de tu intención, ni de tus obras?; y cuanto más que no oye tu oracion, ni vé tus movimientos; y si dicen los Philosophos que el te crió, dicen esto por modo largo (no propiamente) porque el es causa de las causas en la creacion de todo criado, no que fuesse procedido de El con intencion; y no crio jamas hombre, porque el mundo es abeterno, y nunca huvo hombre que no se engendrasse de otro hombre que le antecediese, componiendose en el formas, complecciones y condiciones de su Padre y de su Madre y de los mas parientes, y calidades de los ayres, y de las tierras, y de los alimentos, y de las aguas, con las potencias de las esferas, signos y astros, en las costelaciones que proceden de ellos; y todo se refiere a la primera causa, no por modo de intención procedido de ella, más es una comunicacion, comunicada de ella una segunda causa, y despues tercera, y cuarta, etc. Y se conligaron las causas y los causados y se encadenaron como tu las vés; y la conligacion es abeterna como la primera causa es abeterna sin principio; y cada uno de los individuos del mundo tiene causas con las cuales se perfecciona, segun son los compuestos y las calidades; hay uno que se perfeccionaron sus causas y salió perfecto; otro que le faltaron sus causas y salió imperfecto, como el Etiope, que no tuvo disposicion para más que para recibir la forma humana, y el racionar en el extremo de la imperfeccion; y el Philosopho, que tiene disposicion para recibir las virtudes morales, intelectuales y practicas sin le faltar alguna cosa de la perfeccion, pero esta perfeccion está en potencia, y para sacarla a acto necessita de disciplina y doctrina, hasta que se muestre la disposicion que tuvo de perfeccion o de imperfeccion; y los que son en grado entremedio (a saber, entre perfectos y inperfectos) son infinitos en numero, y el perfecto se liga con el una luz Divina, que se llama el entendimiento agente, con el cual se junta su entendimiento paciente, conligacion unitiva, de modo que parezca aquel hombre y el entendimiento agente una misma cosa, sin ninguna diferencia entre ellos, y se tornaran todos sus instrumentos unidos y conformes, a saber todos los miembros del tal hombre no serviran sino en los actos más perfectos, y en los tiempos más decentes, y en lo mejor de los casos; y como si todos sus instrumentos fuessen instrumentos del entendimiento agente, no del entendimiento paciente que al principio se servía con ellos, y unas veces obrava bien, otras veces pecava, mas ahora obrará siempre bien y virtuosamente; este grado es el extremo de la felicidad, esperada del hombre perfecto, despues que se purificáre su alma de las dudas, entendiendo las ciencias perfecta y verdaderamente; y se tornará como si fuera Angel, y tambien se convertirá en grado Angelico, separado de los cuerpos, y es el grado del entendimiento agente, el cual es un Angel de grado inferior al Angel que preside en la Esfera Lunar; y son inteligentes abstractos de materia, abeternos con la primera causa, que no recelan la aniquilacion jamás; y se tornará la alma del hombre perfecto y el entendimiento agente una misma cosa, y no hara cuenta de la aniquilación de su cuerpo y de sus miembros, porque se torna el y aquel entendimiento una cosa, y descansara su alma en las vidas, porque entra en la clase de Hermes, Esculapio, Socrates, Platon y Aristoteles; que el, y ellos, y todo el que alcanzó su grado, son con el entendimiento agente una misma cosa permanente para siempre; y, a esto se le dá el atributo de Voluntad de Dios, por modo largo o acomodado a nuestro entendimiento; siguelo, pues, y busca el conocimiento de la Verdad de las cosas, hasta que se vuelva tu entendimiento agente, no paciente, y sigue los caminos de los justos en las virtudes y en las acciones, por que ellas son ayuda para la imprencion de la Verdad y continuacion del estudio, y ser semejante al entendimiento agente; y luego con esto alcanzaras la Virtud de la abstinencia, y la humildad y sumision, y toda excelente Virtud, con la glorificacion y exaltacion que subliman a la primera causa, no para que te apiáde su voluntad, ni para que apárte de ti su ira, sino para que seas semejante al entendimiento agente en la consideracion de la verdad, y decir de cada cosa lo que le toca de derecho, y conocerla por lo que es; estas son de las virtudes del entendimiento, y cuando llegares a este estado de creencia y conocimiento, no repares en la religion que has de seguir, ni cual ley, cuales obras, que palabras y que lenguage; o inventa una ley para la humildad y para exaltar y glorificar a Dios; y para el gobierno de tus condiciones y, de tu casa, y de la gente de tu Provincia que te son sugetos y te obedecen; o gobiernate por las Leyes positivas intelectuales que ordenaron los Philosophos; y pon tu mira y tu intencion en la pureza de tu alma; y en conclusion busca la pureza del corazon por cual quiera modo que te pareciére, despues que entendieres las conclusiones de las ciencias verdaderamente; y entonces alcanzaras lo que buscas, a saber, pegarte con lo espiritual, quiero decir con el entendimiento agente, y puede ser que te haga Profeta y te revele las cosas futuras en sueños verdaderos y visiones ciertas.

ב אָמַר הַכּוּזָרִי: רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַךְ אֵינָם מְפִיקִים לִשְׁאֵלָתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי יְשָׁרִים לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְעִם כָּל זֶה הָיְתָה תְשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֳשֶׂה הַזֶה אֵינֶנּוּ נִרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאֵין סָפֵק שֶׁיֵשׁ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא נִרְצֶה בְעַצְמוּתוֹ לֹא כְפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת. וְאִם אֵינֶנּוּ כֵן, מַה לֶּאֱדוֹם וּלְיִשְׁמָעֵאל שֶׁחִלְּקוּ הַיִּשּׁוּב נִלְחָמִים זֶה בָזֶה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם זִכָּה נַפְשׁוֹ וְכַוָּנָתוֹ לֵאלֹהִים וְנִבְדָּל וְנִפְרָשׁ וְצָם וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ, וּמְגַמָּתוֹ לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, וְהוּא מַאֲמִין שֶׁהֲרִיגָתוֹ צְדָקָה גְדוֹלָה וְקוּרְבָה אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכָל אֶחָד מַאֲמִין כִּי הֲלִיכָתוֹ אֶל גַּן עֵדֶן, וְהַאֲמֵן לִשְׁנֵיהֶם זֶה דָבָר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן אֵצֶל הַשֵּׂכֶל.

2 CUZARY. Considero yo tus palabras buenas y probables, pero no satisfazen a mi pregunta, porque yo conozco en mi mismo que mi alma es pura y mis obras encaminadas á la voluntad del Creador; y con todo esto, me fue respondido que estas obras no le eran aceptas, puesto que la intencion le era grata; y no hay duda que hay obra que por si misma es grata a Dios, no segun las intenciones; y si no es asi, como los Edomeos y los Ysmaelitas (que tienen repartido entre si lo poblado) tienen guerra continua uno con otro, y cada uno de ellos, purifica su alma, y su intencion, es dirigida a Dios, y se abstrahe con ayunos y abstinencias, y hace oracion, y vá con intento de matar a su proximo, creyendo que aquella muerte es grande justedad y merito delante del Creador y cada uno creé que va al Paraiso?; pues creerlos a los dos, es cosa que repugna el entendimiento.

ג אָמַר הַפִּילוֹסוֹף: "אֵין בְּדַת הַפִּילוֹסוֹפִים הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁמְּגַמָּתָם הַשֵּׂכֶל".

3 PHILOSOPHO. No hay en la ley de los Philosophos matanza de hombre, porque el tin y escopo de los Philosophos es la perfeccion del entendimiento.

ד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא נוֹטֶה מִן הָאֱמֶת אֵצֶל הַפִּילוֹסוֹפִים גָּדוֹל מֵאֱמוּנָתָם שֶׁהָעוֹלָם חָדָשׁ, וְשֶׁהוּא נִבְרָא בְשֵׁשֶׁת יָמִים, וְשֶׁהַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, עִם הָרוֹמְמוּת שֶׁמְּרוֹמְמִים אוֹתוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים מִידִיעַת הַחֶלְקִיּוֹת. וְעִם זֶה הָיָה רָאוּי כְּפִי מַעֲשֵׂה הַפִּילוֹסוֹפִים וְחָכְמָתָם וַאֲמִתָּתָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם, שֶׁתִּהְיֶה הַנְּבוּאָה יְדוּעָה בָהֶם וְנִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, מִפְּנֵי הִדָּבְקָם בָּרוֹחֲנִיּוֹת, וְשֶׁיְּסֻפַּר עֲלֵיהֶם נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה. וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים הַחֲלוֹמוֹת הַנֶּאֱמָנִים לְמִי שֶׁלֹּא הִתְעַסֵּק בְּחָכְמָה וְלֹא בְּזִכּוּךְ נַפְשׁוֹ, וְנִמְצָא הֵפֶךְ זֶה בְּמִי שֶׁטָּרַח בָּהּ. וְזֶה מוֹרֶה כִּי יֵשׁ לַדָּבָר הָאֱלֹהִי וְלַנְּפָשׁוֹת סוֹד אַחֵר זוּלַת מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ, אַתָּה הַפִּילוֹסוֹף: אַחַר כָּךְ אָמַר הַכּוּזָרִי בְלִבּוֹ, אֶשְׁאַל אֱדוֹם וְיִשְׁמָעִאל, כִּי אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הוּא הַנִּרְצֶה מֵאֵין סָפֵק. אֲבָל הַיְּהוּדִים דַּי לִי בְמַה שֶׁהוּא נִרְאֶה מִשִּׁפְלוּתָם וּמִעוּטָם, וְשֶׁהַכֹּל מוֹאֲסִים אוֹתָם. וְקָרָא לְחָכָם מֵחַכְמֵי אֱדוֹם וְשָאַל אוֹתוֹ עַל חָכְמָתוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ. וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי מַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הַנִּבְרָאוֹת, וּבְקַדְמוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרָךְ, וְשֶׁהוּא בָרָא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְשֵׁשֶׁת יָמִים, וְשֶׁכָּל הַמְדַבְּרִים צֶאֱצָאֵי אָדָם וְאַחֲרֵי כֵן צֶאֱצָאֵי נֹחַ, וְאֵלָיו הֵם מִתְיַחֲסִים כֻּלָּם, וְשֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא הַשְׁגָּחָה עַל הַבְּרוּאִים וְהִדַּבְּקוּת בַּמְדַבְּרִים, וְקֶצֶף וְרַחֲמִים וְדִבּוּר וְהֵרָאוֹת וְהִגָּלוֹת לִנְבִיאָיו וַחֲסִידָיו, וְהוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ רְצוּיָיו מֵהֲמוֹנֵי בְנֵי אָדָם. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר בְּכָל מַה שֶׁבָּא בַּתּוֹרָה וּבְסִפְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֵין סָפֵק בַּאֲמִתָּתָם, בַּעֲבוּר פִּרְסוּמָם וְהַתְמָדָתָם וְהִגָּלוֹתָם בַּהֲמוֹנִים גְּדוֹלִים. וּבְאַחֲרִיתָם וּבְעִקְּבוֹתָם נִגְשְׁמָה הָאֱלֹהוּת, וְהָיָה עֻבָּר בְּרֶחֶם בְּתוּלָה מִנְּשִׂיאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה אוֹתוֹ אֱנוֹשִׁי־הַנִּרְאֶה, אֱלֹהִי־הַנִּסְתָּר, נָבִיא שָׁלוּחַ בַּנִּרְאֶה, אֱלוֹהַּ שָׁלוּחַ בַּנִּסְתָּר, וְהוּא הַמָּשִׁיחַ הַנִּקְרָא בֶּן־אֱלֹהִים וְהוּא הָאָב וְהַבֵּן וְהוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וַאֲנַחְנוּ מְיַחֲדִים אֲמִתָּתוֹ, וְאִם נִרְאֶה עַל לְשׂוֹנֵנוּ הַשִּׁלּוּשׁ. נַאֲמִין בּוֹ וּבְשִׁכְנוֹ בְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָבוֹד לָהֶם, כַּאֲשֶׁר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי נִדְבָּק בָּהֶם, עַד שֶׁמָּרוּ הֲמוֹנֵיהֶם בַּמָּשִׁיחַ הַזֶּה וְתָלוּהוּ, וְשָׁב הַקֶּצֶף מַתְמִיד עֲלֵיהֶם וְעַל הֲמוֹנָם וְהָרָצוֹן – לַיְחִידִים הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַמָּשִׁיחַ, וְאַחֲרֵי כֵן לָאֻמּוֹת הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַיְחִידִים הָאֵלֶּה וְאֲנַחְנוּ מֵהֶם. וְאִם לֹא נִהְיֶה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר רְאוּיִים שֶׁנִּקָרֵא בְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אַחֲרֵי דִבְרֵי הַמָּשִׁיחַ. וַחֲבֵרָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, בִּמְקוֹם הַשְּׁבָטִים, וְאַחֲרֵי כֵן הָלְכוּ עַם רַב מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר הַשְּנֵים עָשָׂר הָהֵם וְהָיוּ כְּמַחְמֶצֶת לְאֻמַּת הַנּוֹצְרִים, וְהָיִינוּ אָנוּ רְאוּיִים לְמַעֲלַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה לָנוּ הַגְּבוּרָה וְהָעָצְמָה בָאֲרָצוֹת. וְכָל הָאֻמּוֹת נִקְרָאוֹת אֶל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, וּמְצֻוִּים לְהִדָּבֵק בָּה וּלְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לַמָּשִׁיחַ וּלִגַדֵּל אֶת עֵצוֹ אֲשֶׁר נִתְלָה עָלָיו וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְדִינֵינוּ וְחֻקֵּינוּ מִמִּצְוֹת שִׁמְעוֹן הֶחָבֵר, וְחֻקִּים מִן הַתּוֹרָה אֲשֶׁר אָנוּ לוֹמְדִים אוֹתָה וְאֵין סָפֵק בַּאֲמִתָּתָה. וְשֶׁהִיא מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וּכְבָר בָּא בָּאֶוַנְגִּליוֹן בְּדִבְרֵי הַמָּשִׁיחַ: "לֹא בָאתִי לִסְתּוֹר מִצְוָה מִמִּצְוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמשֶׁה נְבִיאָם אֲבָל בָּאתִי לְחַזְּקָם וּלְאַמְּצָם".

4 CUZARY. Que cosa hay que se apárte mas de la verdad (segun los Philosophos) que la fé de estos, pues creen que el mundo fue creado de nada, y que se creó en seis dias, y que la primera causa habla con uno de los hombres? hay cosa más fuera de la verdad segun la exaltacion que lo exaltan los Philosophos del conocimiento de los particulares? pues si asi fuera, era necessario (segun las obras de los Philosophos, y su ciencia, y su verdad, y su deligencia en la continuacion del estudio y purificacion de sus almas de las dudas) que fuese manifiesta la Profecia entre ellos y se hallase en ellos continuamente, pues estan pegados con la espiritualidad; y que fuese contado de ellos maravillas y protentos, honra y grandeza; y nosotros vemos que se manifiestan los sueños verdaderos al que no se ocupó en la ciencia, ni en la purificacion de su alma; y hallamos lo contrario de esto en quien meditó y trabajó en ella; de lo que se sigue hallar en la cosa Divina otro secreto diferente de lo que tu (Philosopho) dijiste. Despues de esto, dijo el Cuzary y en su corazon, consultaré a los Edomeos, y Ysmaëlitas, porque una de las dos es sin duda la religion grata a Dios; pero los Judios bastame lo que se vé de su bajo estado y que todos los aborrecen; llamó pues, uno de los sabios de Edom, y preguntóle por su ciencia y religion; el cual le respondió: yo creo en la innovacion de las criaturas, y en la abeternidad del Creador Bendito, y que creó el mundo todo en seis dias, y que todos los hombres son descendientes de Adam, que fue el primer hombre, padre de todos ellos; y que el Creador tiene providencia en las criaturas y comunicacion con los racionales, y ira, y piedad, y conversacion, y aparecimiento, y revelación, con sus Profetas y sus hijos; y que asiste entre sus aficionados de entre la multitud de los hombres; y, en conclusion, yo creo en todo lo que viene en la ley y en los libros de los hijos de Israël, que no hay, duda en su verdad, por causa de su publicidad y su continuacion y su revelacion en grande multitud de Pueblo.

ה אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵין בְּכָאן מָקוֹם לִסְבָרָא, אַךְ הַסְּבָרָא מְרַחֶקֶת רֹב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ כַּאֲשֶׁר תִּתְאַמֵּת הָרְאָיָה וְהַנִּסָּיוֹן, עַד שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כָל הַלֵּב וְלֹא יִמְצָא דֶרֶךְ אַחֶרֶת לְהַאֲמִין בְּזוּלַת מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ, יִתְחַכֵּם לַהַקָּשָׁה וִינַהֲלָה לְאַט עַד שֶׁיְּקָרֵב הָרִחוּק הַהוּא, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַטִּבְעִיִּים בַּכֹּחוֹת הַמֻּפְלָאִים אֲשֶׁר הֵם רוֹאִים, שֶׁאִם יְסֻפַּר לָהֶם עֲלִיהֶם מִבְּלִי רְאוֹתָם, מַכְחִישִׁים אוֹתָם, וְכַאֲשֶׁר רוֹאִים אוֹתָם, מִתְחַכְּמִים וְשָׂמִים לָהֶם סִבּוֹת מִן הַכּוֹכָבִים וְהָרוּחֲנִיּוֹת וְלֹא יִדְחוּ הָרְאוּת. אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִּי מוֹצֵא דַעְתִּי נוֹחָה לְקַבֵּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים לִי וְלֹא גֻדַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, וְחוֹבָה עָלַי לַחֲקֹר בִּשְׁלֵמוּת. וְאַחַר כָּךְ קָרָא לְחָכָם מֵחַכְמֵי יִשְׁמָעֵאל וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חָכְמָתוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ. וְאָמַר לוֹ: אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים הָאַחְדּוּת וְהַקַּדְמוּת לֵאלֹהִים ית', וְהַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם, וְהַיַּחַס אֶל אָדָם וְנֹחַ, וְנַרְחִיק הַגַּשְׁמוּת בִּכְלָל, וְאִם יֵרָאֶה מִמֶּנּוּ שׁוּם דָּבָר בִּדְבָרֵינוּ, נְפָרְשֵׁהוּ וְנֹאמַר כִּי הוּא דֶרֶךְ הַעֲבָרָה וְקֵרוּב, עִם הוֹדָאָתֵנוּ, כִּי סֵפֶר תּוֹרָתֵנוּ דִבְרֵי אֱלֹהִים, וְהוּא בְעַצְמוֹ מוֹפֵת, הִתְחַיַּבְנוּ בְקִבּוּלוֹ בַּעֲבוּר עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְחַבֵּר סֵפֶר אַחֵר כָּמוֹהוּ, וְלֹא כְּפַרְשָׁה אַחַת מִפַּרְשָׁיוֹתָיו, וְשֶׁנְּבִיאֵנוּ הוּא חוֹתַם הַנְּבִיאִים וּמְבַטֵּל כָּל תּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה, וְקוֹרֵא כָל הָאֻמּוֹת אֶל תּוֹרַת יִשְׁמָעֵאל, וּגְמוּל הַשּׁוֹמְעוֹ הֲשָׁבַת רוּחוֹ אֶל גּוּפוֹ בְגַן עֵדֶן, וּנְעִימוֹת, לֹא יֶחְסַר מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁגָּל וְכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, וְעֹנֶשׁ הַמַּמְרֶה הֲלִיכָתוֹ אֶל אֵשׁ, וְלֹא יִתַּמּוּ יִסּוּרָיו לְעוֹלָם.

5 CUZARY. No hay aquí lugar a la razon, antes la razon contradice la mayor parte de estas cosas; pero cuando lo verificáre la vista y la experiencia, de modo que lo crea todo entendimiento y no halle otro camino para creer diferente de lo que claramente vé, estudiará para conformarlo con el entendimiento y lo considerará poco a poco, hasta que abraze y acepte el entendimiento lo que parecia repugnante; como hacen los naturales en las virtudes ocultas que vén, que si tales cosas les hubieran contado sin ellos las haber visto, las hubieran negado, y porque las vén con sus ojos, estudian sobre ellas y les aplican causas de la virtud de las estrellas y de los influjos de los espirituales; y no niegan la vista y experiencia; pero yo no me persuado a recebir estas cosas, porque son para mi nuevas y no me crié en ellas, y tengo obligación de inquirir y especular perfectamente hasta que hálle la verdad. Después llamó a uno de los Sabios de Ysmael, y le preguntó por su sciencia y sus obras; el cual le dijo: nosotros sustentamos la unidad y abeternidad en Dios Bendito, y la inovacion del mundo, y que todos los hombres son descendientes de Adam, y apartamos totalmente de Dios la corporalidad y encarnacion y si se viere de ello alguna palabra en nuestro discurso, la declaramos, y decimos que es por modo metaforico y acomodado a nuestro entendimiento; y creenlos que el libro de nuestra ley son palabras de Dios, y el mismo es el milagro y la demostracion que nos obliga a recebirlo, por su excelente estilo, porque ningun hombre podrá componer otro libro semejante a el, ni tan solamente como un Capítulo de sus Capítulos; y creemos que nuestro Profeta es el sello de los Profetas, y que anuló toda ley que te antecedió, llamando todas las Naciones a la ley de Ysmael; y el premio del que le obedesciere es tornar su espiritu a su cuerpo en el Paraiso, donde no le faltará ninguna delectaccion de comida, bebida y sensualidad, y todo lo que deseáre su alma; y la pena del rebelde es ser atormentado en fuego que no se apagará, ni tendran fin sus martirios en eterno.

ו אָמַר לוֹ הַכּוּזָרִי: מִי שֶׁרוֹצִין לְיַשֵּׁר אוֹתוֹ בִדְבַר הָאֱלֹהִים וּלְבָרֵר אֶצְלוֹ כִּי הָאֱלֹהִים מְדַבֵּר עִם בָּשָׂר וָדָם וְהּוא מַרְחִיק זֶה, צָרִיךְ לְבָרֵר אֶצְלוֹ דְבָרִים מְפֻרְסָמִים שֶׁאֵין מִדְחֶה לָהֶם, וּבְיוֹתֵר רָאוּי שֶׁיְּאֻמַּת אֶצְלוֹ כִּי הַבּוֹרֵא דִבֵּר עִם אָדָם. וְאִם סֵפֶר תּוֹרַתְכֶם מוֹפֵת לָכֶם וְהוּא בִלְשוֹן עַרְבִי, אֵין מַכִּיר מוֹפְתוֹ וְהָאוֹת שֶׁלּוֹ, לוֹעֵז כָּמוֹנִי, וְכַאֲשֶׁר יִקָּרֵא בְאָזְנַי, אֵינֶנִּי מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין זוּלָתוֹ מִלְּשׁוֹן הָעַרְבִי.

6 CUZARY. A quien quisieren encaminar en la palabra de Dios y mostrarle que Dios habla con criaturas de carne y sangre, lo que el niega, es necesario demostrarle cosas patentes que no tengan repugnancia; y ojalá crea, aun con esto, que el Creador háble con el hombre; y si el libro de vuestra ley es vuestro milagro, y está en lengua Arabiga, no conocerá su milagro, ni la señal o demonstracion de su verdad, hombre de otra lengua como yo; y si se leyere en mis oidos, no haré de el diferencia a otro libro que sea en lengua Arabiga, para que crea que el es el milagro y la misma señal y demonstracion de su verdad, como vos otros creeis.

ז אָמַר לוֹ הֶחָכָם: וּכְבָר נִרְאוּ עַל יָדוֹ מוֹפְתִים, אַךְ לֹא הוּשְׂמוּ לְאוֹת בְּקִבּוּל תּוֹרָתוֹ.

7 Dijo el SABIO: y tambien fueron hechos por su mano milagros; pero no fueron puestos por señal para se recebir su ley.

ח אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵין הַדַּעַת נוֹחָה לְהוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא חֶבְרָה עִם בָּשָׂר וָדָם, כִּי אִם בְּמוֹפֵת שֶׁמְּהַפֵּךְ בּוֹ טֶבַע הַדְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע כִּי זֶה לֹא יוּכלַ עָלָיו אֶלָּא מִי שֶׁבָּרָא הַדְּבָרִים מֵאַיִן, וְשֶׁיִּהְיֶה הָעִנְיָן הַהוּא לִפְנֵי הֲמוֹנִים, יִרְאוּהוּ בְעֵינֵיהֶם וְלֹא יַגִּיעֵם בְּסִפּוּר וּבְקַבָּלָה, וְשֶׁיַּחְקְרוּ עַל הַדָּבָר וְיִבְחָנוּהוּ בְחִינָה אַחַר בְּחִינָה, עַד שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּלֵב אָדָם סָפֵק כִּי יֶשׁ־בּוֹ צַד דִּמְיוֹן אוֹ צַד כְּשָׁפִים, וְיוֹתֵר רָאוּי שֶׁתְּקַבֵּלְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא וְהַשָּׁמַיִם וְהַמְּאוֹרִים יִתְחַבֵּר אֶל הַחֹמֶר הַנִּבְזֶה הַזֶּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: הָאָדָם, וְשֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתָיו וְיַעֲשֶׂה בַקָּשׁוֹתָיו.

8 CUZARY. No puede el entendimiento confesar que tenga el Creador comunicacion con los humanos, si no fuere por medio de milagro que mude la naturaleza de las cosas, para que se manifieste que tal milagro no lo podia hacer, sino aquel que crió las cosas de nada; y que suceda ese caso en presencia de grande multitud de gente que lo vean con sus ojos, y no que lo alcanzen por relacion o por tradicion; y que inquieran y especulen la cosa, y la experimenten con una experiencia tras otra, hasta que no quede duda alguna en corazon de hombre, de que hubiese en ello modo de ilusion o de hechizo; y aun ojalá que reciban las almas esta grandiosa cosa, que el Creador de este mundo y del seculo futuro, y los Angeles, y los Cielos, y las luminarias, se comunique a esta baja y despresible materia, quiero decir el hombre; y que háble con el, y dé cumplimiento a sus peticiones, y ponga en efecto sus respuestas.

ט אָמַר הֶחָכָם: וַהֲלֹא סֵפֶר תּוֹרָתֵנוּ מָלֵא מְדִּבְרֵי משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מִדְחֶה בְּמַה שֶׁעָשָׂה בְּפַרְעֹה וְשֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם וְהִצִּיל אֶת בְּחִירָיו, וְטִבַּע אֵת אֲשֶׁר קָצַף עֲלֵיהֶם, וְהוֹרִיד לָהֶם הַמָּן וְהַשְּׂלָיו אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשֶׁדִּבֵּר עִם משֶׁה בְּהַר סִינַי וְהֶעֱמִיד הַשֶּׁמֶש לִיהוֹשֻׁעַ וְעָזַר אוֹתוֹ עַל הַגִּבּוֹרִים, וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה קֹדֶם לָכֵן מִן הַמַּבּוּל וּמַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, הֲלֹא זֶה דָבָר יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם וְאֵין בְּכָל זֶה צַד סְבָרָא, שֶׁהָיָה בְתַחְבּוּלָה, וְלֹא בְדִמְיוֹן.

9 Dijo el SABIO. El libro de nuestra ley está lleno de las cosas de Mosseh y los hijos de Israel, y no hay quien ponga duda en lo que hizo Dios con Pharo, y que partió la mar y escapó a sus escogidos, y hundió a aquellos contra quien estaba enojado y hizo decender para Israel la Maná y las Codornizes, que les dio a comer despues de esto cuarenta años en el desierto, y que habló con Mosseh en el monte de Sinay, y que hizo parar el Sol a Jehosuah, y lo ayudó contra los valientes Gigantes hijos de Anack, y lo que hizo antes de esto, del diluvio y del sovertimiento de Sedom y Amora, ciertamente todo esto es cosa manifiésta y patente, y no hay en todo esto modo de consideracion, que fuese por industria, ni por ilusion.

י אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁצָּרִיךְ אֲנִי לִשְׁאֹל לַיְּהוּדִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאֵרִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם הַטְּעָנָה כִּי יֵשׁ לַבּוֹרֵא תּוֹרָה בָאָרֶץ. אַחַר כֵּן קָרָא חָכָם מֵחַכְמֵי הַיְּהוּדִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ.

10 CUZARY. Yo veo que me es necessario consultar a los judios, porque ellos son la reliquia de los hijos de Israel, porque yo veo que ellos son la demostracion y la prueba para todo el que tiene religion, de que haya ley del Creador en la tierra. Despues de esto llamó uno de los Sabios de los judios, y le preguntó sobre su fé y creencia.

יא אָמַר לוֹ הֶחָבֵר: אֲנַחְנוּ מַאֳמִינִים בֵּאלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַמּוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמַסּוֹת, וְהַמְכַלְכְּלָם בַּמִּדְבָּר, וְהַמַּנְחִילָם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אַחַר אֲשֶׁר הֶעֱבִירָם אֶת הַיָּם וְהַיַּרְדֵּן בְּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, וְשָׁלַח משֶׁה בְתוֹרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ כַּמָּה אַלְפֵי נְבִיאִים אַחֲרָיו מַזְהִירִים עַל תּוֹרָתוֹ, מְיַעֲדִים בִּגְמוּל טוֹב לְשׁוֹמְרָהּ, וְעֹנֶשׁ קָשֶׁה לַמַּמְרֶה אוֹתָהּ. וַאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּכָל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְהַדְּבָרִים אֲרֻכִּים.

11 Dijo el HABER. Nosotros creemos en el Dios de Abraham, Yshach, y Yaacob, que sacó los hijos de Ysrael de Egipto con señales, y con maravillas, y con pruebas, y que los sustentó en el desierto y les hizo heredar la tierra de Quenaan, despues que los hizo pasar la mar y el Yarden con grandes milagros, y envio Mosseb con su ley, y tantos miles de Profetas despues de El, que exortan a guardar su ley, prometiendo buen galardon al que la observáre y graves penas al que la transgridiere; y nosotros creemos, en todo lo que está escrito en la ley; y las cosas son muy largas y dilatadas para se relatar.

יב אָמַר הַכּוּזָרִי: מַסְכִּים הָיִיתִי שֶׁלֹּא אֶשְׁאַל יְהוּדִי מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי אִבּוּד זִכְרָם וְחֶסְרוֹן עֲצָתָם, כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַדַּלּוּת לֹא עָזְבוּ לָהֶם מִדָּה טוֹבָה. וַהֲלֹא הָיָה לְךָ לוֹמַר, הַיְּהוּדִי, כִּי אַתָּה מַאֲמִין בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם, וּמְסַדְּרוֹ וּמַנְהִיגוֹ, וּבְמִי שֶׁבְּרָאֲךָ וְהִטְרִיפְךָ וְהַדּוֹמֶה לַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֵם טַעֲנַת כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ דָת, וּבַעֲבוּרָהּ הוּא רוֹדֵף הָאֱמֶת, לְהִדַּמּוֹת לַבּוֹרֵא בְּצִדְקוֹ וּבְחָכְמָתוֹ:

12 CUZARY. Resuelto tenía de no consultar a un Judio porque conozco el perecimiento de su memoria y falta de su consejo; que su bajo estado y pobreza, no les dejó ninguna buena condicion; habias de decirme, ó judio, que creias en el Creador del mundo, el que lo ordena y lo gobierna; y en quien te creó y te sustenta; y semejante a estas cosas que es razonamiento de todo el que tiene ley, por cuya causa sigue la verdad y la igualdad, para ser set-nclante al Creador en su justicia y en su ciencia.

יג אָמַר הֶחָבֵר: זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר הִיא הַדָּת הַהֶקֵּשִׁית הַמִּנְהָגִית, מֵבִיא אֵלֶיהָ הָעִיּוּן, וְנִכְנָסִים בָּהּ סְפֵקוֹת רַבּוֹת. וְאִם תִּשְׁאַל הַפִּילוֹסוֹפִים עָלֶיהָ אֵינְךָ מוֹצֵא אוֹתָם מַסְכִּימִים עַל מַעֲשֶׂה אֶחָד וְלֹא עַל דַּעַת אֶחָת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעָנוֹת, יֵשׁ מֵהֶם מַה שֶּׁהֵם יְכוֹלִים לְהַעֲמִיד מוֹפֵת, וּמֵהֶם מַה שֶּׁיַּסְפִּיקוּ בָם, וּמֵהֶם מַה שֶּׁלֹּא יַסְפִּיקוּ בָם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַעֲמִידוּ בָם מוֹפֵת.

13 HABER. Esto que tu dices es la ley intelectual que se alcanza por la contemplacion y estudio, y hay en ella grandes dudas, y si preguntares sobre ella a los Philosophos, no los hallaras que concuerden sobre una obra, ni sobre una opinion, porque es compuesta por razones de su entendimiento;. Hay algunas de ellas que las pueden probar con demonstracion, otras, que satisfacen en parte, y otras que no satisfacen y mucho menos son demonstrativas.

יד אָמַר הַכּוּזָרִי: רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ, הַיְּהוּדִי, טוֹב מִפְּתִיחָתוֹ, וַאֲנִי רוֹצֶה עַתָּה שֶׁאוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּךְ.

14 CUZARY. Parescenme tus palabras, ô judio, mejores que al principio, y quiero ahora más hablar contigo.

טו אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל פְּתִיחַת דְּבָרַי הִיא הַמּוֹפֵת, וְעוֹד כִּי הִיא הָרְאָיָה אֵין צָרִיךְ עִמָּהּ לֹא רְאָיָה וְלֹא מוֹפֵת.

15 HABER. El principio de mis palabras, es la demostracion, y tal prueba, que no necesita de ninguna otra prueba ni demonstracion.

טז אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ הוּא זֶה.

16 CUZARY. Y como es esto?

יז אָמַר הֶחָבֵר: תֵּן לִי רְשׁוּת לְהַקְדִּים לְךָ הַקְדָּמוֹת, כִּי אֲנִי רוֹאֶה דְבָרַי כְּבֵדִים עָלֶיךָ וְנִקְלִים בְּעֵינֶיךָ:

17 HABER. Si me dieres licencia de te proponer unos principios, te lo declararé; porque yo veo que mis palabras te son pesadas, y menospreciadas en tus ojos.

יח אָמַר הַכּוּזָרִי: הַקְדֵּם הַקְדָּמוֹתֶיךָ וְאֶשְׁמָעֵם.

18 CUZARY. Propon tus principios; y los oiré.

יט אָמַר הֶחָבֵר: אִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְךָ כִּי מֶלֶךְ הֹדּוּ אִישׁ חֶסֶד רָאוּי לְרוֹמְמוֹ וְלָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וּלְסַפֵּר מַעֲשָׂיו בְּמַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלֶיךָ מִצֶּדֶק אַנְשֵׁי אַרְצוֹ וּמִדּוֹתָם הַטּוֹבוֹת, וְשֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה, הֶהָיִיתָ חַיָּב בָּזֶה.

19 HABER. Si te dijeran que el Rey de la India es un hombre pio, merecedor de alabanza y honra, y de celebrar sus heroicas obras; por lo que ves de la justedad de la gente de su tierra, y que su trato y negocio es con verdad, por ventura serias obligado con esto, de contarlo y de creerlo?

כ אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ הָיִיתִי חַיָּב בּוֹ, וַאֲנִי מְסֻפָּק אִם צֶדֶק אַנְשֵׁי הֹדּוּ מֵעַצְמָם וְאֵין לָהֶם מֶלֶךְ, אוֹ צִדְקָתָם מֵחֲמַת מַלְכָּם, אוֹ אִם מִשְּׁנֵי הַפָּנִים יָחַד.

20 CUZARY. Como seria yo obligado a eso estando en duda si la justicia de los Indios nace de ellos mismos sin tener Rey? o si procede de su Rey? o si es de ambos modos juntamente?

כא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם הָיוּ בָאִים אֵלֶיךָ שְׁלוּחָיו בִּתְשׁוּרוֹת הֻדִּיּוֹת, אֵינְךָ מִסְתַּפֵּק שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים אֶלָּא בְאֶרֶץ הֹדּוּ בְּאַרְמְנוֹת הַמְּלָכִים, בִּכְתָב מְפֻרְסָם שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ, וְעִמּוֹ רְפוּאוֹת שֶׁהֵן רוֹפְאוֹת אוֹתְךָ מֵחָלְיְךָ, וְשׁוֹמְרוֹת עָלֶיךָ בְּרִיאוּתְךָ, וְסַמֵּי הַמָּוֶת לְשׂוֹנְאֶיךָ וְהַנִּלְחָמִים בְּךָ, שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לָהֶם בָּהֶם וּמֵמִית אוֹתָם מִבְּלִי כְלֵי מִלְחָמָה, הֶהָיִיתָ חַיָּב לִהְיוֹת סָר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וְאֶל עֲבוֹדָתוֹ.

21 HABER. Y si vinieran a ti sus Embajadores, con presentes de la India que indubitablemente no se hallan sino en la India en los Palacios Reales, con cartas de creencia que manifiestamente son suyas, y con ellas medicamentos que te sanen de tus enfermedades y conserven tu salud, y refinadas ponçoñas para tus enemigos y los que te hacen guerra, contra los cuales saliendo los matares con ellas sin alguna arma ofensiva; serias obligado con esto a obedescerlo y a venerarlo?

כב אָמַר הַכּוּזָרִי: כֶּן־הוּא, וְהָיָה הַסָּפֵק הָרִאשׁוֹן סָר מִמֶּנִּי אִם יֵשׁ לְאַנְשֵׁי הֹדּוּ מֶלֶךְ אִם לֹא, וְהָיִיתִי אָז מַאֲמִין שֶׁמַּלְכוּתוֹ וּדְבָרוֹ נוֹגְעִים אֵלָי.

22 CUZARY. Ciertamente; y se quitaria de mi la primera duda, si tenían los Yndios Rey, o no? y entonces creyéra que su Reynio y sus cosas me tocaban.

כג אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם יִשְׁאָלְךָ הַשּׁוֹאֵל עָלָיו בְּמַה תְּתָאֵר אוֹתוֹ.

23 HABER. Y si te preguntaren por el, que títulos o atributos le daras?

כד אָמַר הַכּוּזָרִי: בִּתְאָרִים אֲשֶׁר הִתְבָּרְרוּ אֶצְלִי לָעָיִן, וַאֲחַבֵּר אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ סָפֵק אֶצְלִי וְהִתְבָּרְרוּ בְאֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים.

24 CUZARY. Los titulos y atributos que evidentemente me fueren declarados, acrecentando a ellos los que de antes tenia en duda, y se hicieron manifiestos y ciertos por estos ultimos.

כה אָמַר הֶחָבֵר: עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הֲשִׁיבוֹתִיךָ כַאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי. וְכֵן פָּתַח משֶׁה לְדַבֵּר עִם פַּרְעֹה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפֻרְסָם אֵצֶל הָאֻמּוֹת, וְכִי הִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבַר הָאֱלֹהִים וְהִנְהִיג אוֹתָם וְעָשָׂה לָהֶם נִפְלָאוֹת, וְלֹא אָמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ. וְלֹא: בּוֹרְאִי וּבוֹרַאֲךָ, וְכֵן פָּתַח אֱלֹהִים דְּבָרָיו אֶל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְלֹא אָמַר: "אֲנִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּבוֹרַאֲכֶם". וְכֵן פָּתַחְתִּי לְךָ מֶלֶךְ הַכּוּזָר כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי, הֲשִׁיבוֹתִיךָ מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב בּוֹ וְחַיָּבִין בּוֹ כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר אֶצְלָם הַמַּעֲמָד הַהוּא בִּרְאוּת עֵינֵיהֶם וְאַחַר כֵּן הַקַּבָּלָה הַנִּמְשֶׁכֶת שֶׁהִיא כְמַרְאֵה הָעָיִן:

25 HABER. Por este mismo modo te respondi cuando me preguntaste; y asi comenzo Mosseh a hablar con Pharo, cuando le dijo (Exod. 7: 16.) el Dios de los Hebreos me cambio a ti, quiere decir, Dios de Abraham, Ishach, y Jaacob; porque su historia era publica entre las Naciones, que se habia comunicado con ellos la palabra de Dios, y los habia gobernado y hecholes milagros; y no dice, el Dios de los Cielos y la tierra me envio a ti, ni mi Creador o tu Creador; y asi Dios mismo empezó sus palabras al Pueblo de Israel (Exod. 20: 2) yo A. tu Dios que te saqué de tierra de Egypto, y no dijo yo soy el Creador; y del mismo modo empezé, cuando me preguntaste por mi fé, te respondí con aquello que soy obligado a creer yo y toda la Congregacion de Israel, que se les manifestó aquel maravilloso espectaculo a la vista de sus ojos, y despues la constante y continuada tradicion, que es tan cierta como si lo hubieramos nosotros visto con nuestros ojos.

כו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁתּוֹרַתְכֶם אֵינָה נְתוּנָה כִּי אִם לָכֶם.

26 CUZARY. Si es asi, parece que vuestra ley no fue dada sino a vos, y que no es obligado a guardarla otro fuera de vos.

כז אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן־הוּא, וְכָל הַנִּלְוָה אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּוֹת בִּפְרָט יַגִּיעֵהוּ מִן הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵיטִיב הַבּוֹרֵא אֵלֵינוּ, אַךְ לֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עִמָּנוּ. וְאִלּוּ הָיָה חִיּוּב הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁבְּרָאָנוּ הָיָה שָׁוֶה בָּהּ הַלָּבָן וְהַשָּׁחוֹר, כִּי הַכֹּל בְּרִיאוֹתָיו. אַךְ הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִתְחַבְּרוּת כְּבוֹדוֹ אֵלֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִקְרָאִים הַסְּגֻלָּה מִבְּנֵי אָדָם.

27 HABER. Asi es, y todo el que se juntáre a nosotros, de las Naciones, gozará del bien que nos hiciere el Creador, puesto que no será en todo igual a nos; y si la obligacion de la ley fuera porque nos creó, seria igual en ella el blanco y el negro (q. d. toda suerte de hombre) porque todos son sus creaturas; pero nosotros somos obligados a guardar la ley, porque nos sacó de Egipto y nos comunicó su gloria, porque somos llamados el tesoro de los hombres.

כח אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ מִתְהַפֵּךְ, הַיְּהוּדִי, וּכְבָר שָׁב דְּבָרְךָ רָזֶה אַחַר שֶׁהָיָה שָׁמֵן:

28 CUZARY. Veote, ô judío, mudar, y, yá se vuelve tu discurso magro, habiendo sido gordo.

כט אָמַר הֶחָבֵר: בֵּין רָזֶה בֵין שָׁמֵן הַרְחֶב־לִי לִבְּךָ עַד שֶׁאֲפָרֵשׁ אוֹתוֹ.

29 HABER. Sea magro, o sea gordo, prestame atencion hasta que lo decláre.

ל אָמַר הַכּוּזָרִי: אֱמֹר מַה שֶּׁתִּרְצֶה.

30 CUZARY. Dize lo que quisieres.

לא אָמַר הֶחָבֵר: בְּדִין הָעִנְיָן הַטִּבְעִי נִתְחַיֵּב לְקִיחַת הַמָּזוֹן, וְהַגִּדּוּל וְהַהוֹלָדָה, וְכֹחוֹתָם וְכָל תְּנָאֵיהֶם. וְהִתְיַחֵד בָּזֶה הַצֶּמַח וּבַעֲלֵי הַחַיִּים מִבַּלְעֲדֵי הָאֲדָמָה וְהָאֲבָנִים וְהַמּוֹצָאִים וְהַיְסוֹדוֹת:

31 HABER. En el derecho o propiedades del caso natural se contiene, recibir el alimento, crecer, y engendrar, y sus virtudes o facultades, y todos sus requisitos; y son apropiados en estas cosas las plantas y los animales, exceptuados la tierra, las piedras, los minerales, y los elementos.

לב אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה כְלָל שֶׁצָּרִיךְ לִפְרֹט אוֹתוֹ, אֲבָל אֱמֶת הוּא.

32 CUZARY. Este es un axioma en general que es necesarario explicarse particularmente, pero es verdadero.

לג אָמַר הֶחָבֵר: וּבָעִנְיָן הַנַּפְשִׁי הִתְיַחֲדוּ בַעֲלֵי הַחַיִּים כֻּלָּם, וְנִתְחַיְּבוּ מִמֶּנּוּ תְנוּעוֹת וַחֲפָצִים וּמִדּוֹת וְחוּשִׁים נִרְאִים וְנִסְתָּרִים וְזוּלַת אֵלֶּה.

33 HABER. Y en el caso animal son apropriados los animales todos, y se consigue de ellos movimientos voluntades, calidades, sentidos visibles y ocultos, deseos, semejantes.

לד אָמַר הַכּוּזָרִי: גַּם זֶה אֵין דֶּרֶךְ לִדְחוֹתוֹ.

34 CUZARY. Tambien esto es claro, y no hay camino para refutarlo.

לה אָמַר הֶחָבֵר: וּבְדִין הָעִנְיָן הַשִּׂכְלִי הִתְיַחֵד הַמְדַבֵּר מִכָּל הַחַיִּים. וְהִתְחַיֵּב מִמֶּנּוּ תִקּוּן הַמִּדּוֹת וְהַמָּעוֹן וְהַמְּדִינָה וְהָיוּ הַנְהָגוֹת וְנִמּוּסִים מִנְהָגִיִּים.

35 HABER. Y en el caso intelectual es singularizado de todos los animales, el racional; y proceden del, las virtudes y buenas costumbres de la Etica, Economica, y Política, y los demás gobiernos y leyes positivas.

לו אָמַר הַכּוּזָרִי: גַּם זֶה אֱמֶת.

36 CUZARY. Tambien esto es verdadero.

לז אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה אַתָּה חוֹשֵׁב לְמַעְלָה מִזֹּאת.

37 HABER. Que grado estimas tu por más excelente que este?

לח אָמַר הַכּוּזָרִי: מַעֲלַת הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים.

38 CUZARY. El grado de los grandes Sabios.

לט אָמַר הֶחָבֵר: אֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר אֶלָּא מַעֲלָה תַפְרִיד אֶת בְּעָלֶיהָ פְּרִידָה עַצְמִית, כְּהִפָּרֵד הַצֶּמַח מִן הַדּוֹמֵם וְהִפָּרֵד אָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אֲבָל הַפְּרִידָה בְּרֹב וּמְעַט אֵין לָהּ תַּכְלִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא פְּרִידָה מִקְרִית, וְאֵינָה מַעֲלָה עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת.

39 HABER. No quiero decir, sino de tal grado, que distinga a sus dueños diferencia esencial, como difiere el vegetativo del mineral, y el racional del iracional; pero la diferencia en más y menos es infinita, porque es diferencia accidental, y verdaderamente no constituye grado.

מ אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֵין מַעֲלָה בַמֻּרְגָּשִׁים יְתֵרָה עַל מַעֲלַת בְּנֵי אָדָם.

40 CUZARY. Si es asi, no hay mas excelente grado en los sensibles que el grado de los hombres.

מא אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם יִמָּצֵא אָדָם שֶׁיָּבֹא בָאֵשׁ וְלֹא יֻזַּק בּוֹ, וְיַעֲמֹד מִבְּלִי מַאֲכָל וְלֹא יִרְעַב, וְיִהְיֶה לְפָנָיו זֹהַר שֶׁאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְלֹא יֶחֱלֶה וְלֹא יֶחֱלַשׁ, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית יָמָיו, יָמוּת לִרְצוֹנוֹ, כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישׁוֹן, וְיִישַׁן בְּעֵת יָדוּעַ וּבְשָׁעָה יְדוּעָה, עִם יְדִיעַת הֶעָבַר וְהֶעָתִיד, מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה, הֲלֹא הַמַּעֲלָה הַזֹּאת נִפְרֶדֶת בְּעַצְמָהּ מִמַּעֲלַת בְּנֵי אָדָם.

41 HABER. Y si se halláte un hombre que entráre en el fuego, y no le hiciere daño; y estuviere sin comer, y no sintiere hambre; y tuviere en sus faces un resplandor que ningun ojo pueda fijar la vista en el; y nunca tuviere enfermedad, ni flaqueza; y llegando al fin de sus dias, muriere por su voluntad como quien se acuesta en su lecho a dormir, y duerme en tiempo y hora cierta; con el conocimiento del preterito, y del futuro, de lo que sucedio, y lo que habia de suceder; no seria este insigne grado, distinto y diferente esencialmente del grado de los otros hombres?

מב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת אֱלֹהִית מַלְאֲכוּתִית אִם הִיא נִמְצֵאת, וְזֶה מִדִּין הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי לֹא מִן הַשִּׂכְלִי וְלֹא מִן הַנַּפְשִׁי וְלֹא מִן הַטִּבְעִי.

42 CUZARY, Pero este grado es Divino y Angelico, si se halláre; y este es de derecho o propriedad de caso Divino, no del intelectual, ni del Animal, ni del natural.

מג אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה קְצָת תָּאֳרֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר אֵין עָלָיו חוֹלֵק, אֲשֶׁר נִרְאָה עַל יָדוֹ לֶהָמוֹן הִתְחַבְּרוּת הַדָּבָר הָאֱלֹהִי בָהֶם וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֱלוֹהַּ מַנְהִיגָם כִּרְצוֹנוֹ וּכְפִי עֲבוֹדָתָם וְהַמְרוֹתָם, וְהִגִּיד לָהֶם הַנֶּעְלָם, וְהוֹדִיעַ אֵיךְ הָיָה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְיַחַס בְּנֵי אָדָם קֹדֶם הַמַּבּוּל, הֵיאַךְ נִתְיַחֲסוּ אֶל אָדָם וְהֵיאַךְ הָיָה הַמַּבּוּל וְיַחַס הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אֶל שֵׁם חָם וְיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְהֵיאַךְ נִפְרְדוּ הַלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵיפֹה שָׁכְנוּ, וְהֵיאַךְ צָמְחוּ הַמְּלָאכוֹת וּבִנְיַן הַמְּדִינוֹת וּשְׁנֵי הָעוֹלָם מֵאָדָם וְעַד עָתָּה.

43 HABER. Estas son algunas de las propiedades de nuestro Profeta, que ninguno contradijo, por cuyo medio se manifestó al Pueblo la comunicacion de la palabra Divina en ellos; y que tienen Dios que los gobierna segun su voluntad, pagando a cada uno como sus caminos y como fruto de sus obras, segun su obediencia o inobediencia; y les denunció las cosas ocultas, dandoles noticia de como fué la creacion del mundo, y la genealogia de los hombres antes del diluvio, como fueron descendientes de Adam; y como fué el diluvio; y la origen de las setenta Naciones, de Sem, Ham y Yephet, hijos de Noach; y como fué la division de las lenguas; y como habitaron el mundo; y como se inventaron las artes; y la edificacion de las Provincias; y los años del mundo, desde Adam hasta hoy.

מד אָמַר הַכּוּזָרִי: גַּם זֶה תֵמַהּ, אִם יֵשׁ אֶצְלְכֶם מִנְיָן בָּרוּר מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם.

44 CUZARY. Tambien esto es cosa admirable, si teneis cuenta cierta de la creacion del mundo!

מה אָמַר הֶחָבֵר: בּוֹ אָנוּ מוֹנִים, וְאֵין בֵּין הַיְּהוּדִים בָּזֶה מַחֲלֹקֶת מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ.

45 HABER. Por ella contamos, y no hay entre dos judios diferencia, desde Yndia hasta Etiopia.

מו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכַמָּה אַתֶּם מוֹנִים הַיּוֹם.

46 CUZARY. Y cuantos contais hoy?

מז אָמַר הֶחָבֵר: אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וּפְרָטָם מְבֹאָר מִימוֹת אָדָם וְשֵׁת וֶאֱנוֹש עַד נֹחַ, עַד שֵׁם וְעֵבֶר אֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב עַד משֶׁה. וְאֵלֶּה מִפְּנֵי הִתְחַבְּרוּתָם הָיוּ לֵב אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ, וּלְכָל אֶחָד מֵהֶם הָיוּ בָנִים כַּקְּלִיּפוֹת, אֵינָם דּוֹמִים לָאָבוֹת וְלֹא הִתְחַבֵּר בָּהֶם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְנִמְנָה הַמִּנְיָן לְאֵלֶּה הָאֱלֹהִיִּים וְהָיוּ יְחִידִים וְלֹא רַבִּים, עַד שֶׁהוֹלִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְשָׁבָה הָאֱלֹהוּת בְּקָהָל רַב וּבָהֶם הָיָה הַמִּנְין. וַאֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מִנְיַן שְׁנֵי הַקַּדְמוֹנִים מִמּשֶׁה, וְנֵדַע מַה שֶּׁיֵשׁ מִמּשֶׁה וְעַד עָתָּה.

47 HABER. Cuatro mil y quinientos años, cuya particular computacion está declarado en el libro de nuestra ley, desde los dias de Adam, y Set y Enos hasta Noach; hasta Sem y Eber; hasta Abrabam, Ishach, y Jaacob, hasta Mosseh; estos fueron el corazon del genero humano y, su tesoro, y cada uno de ellos tuvo hijos, y los de más fueron como cortezas, no semejantes a sus Padres y no se comunicó con ellos la cosa Divina; y se relató la cuenta o ëra de las edades a estos Divinos varones, los cuales eran singulares, y no muchos, hasta que Jaacob nuestro Padre engendró doce Tribos, todos dignos del caso Divino; y se transladó la Divinidad en grande Congregacion, en las cuales fué la cuenta o computacion; y nosotros recibimos el numero de los años de los antiguos, de Mosseh, y sabemos cuantos son, desde Mosseh hasta el presente tiempo.

מח אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה הַפְּרָט מַרְחִיק הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה מִן הַלֵּב מֵהַכָּזָב וְהַהַסְכָּמָה. כִּי דָבָר כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ עָלָיו עֲשָׂרָה מִבְּלִי שֶׁיִּתְבַּלְבְּלוּ וִיגַלּוּ סוֹד הַסְכָּמָתָם אוֹ יִדְחוּ דִבְרֵי מִי שֶׁיִּרְצֶה לְבָרֵר אֶצְלָם דָּבָר כָּזֶה, כָּל שֶׁכֵּן הֲמוֹנִים רַבִּים, וְהַמִּנְיָן קָרוֹב, אֵין הַכָּזָב וְהַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִכָּנֵס עָלָיו.

48 CUZARY. Esta particular cuenta o computacion, aparta del corazon la mala imaginacion o sospecha de poder haber en ella falsedad o conluyo, porque cosa semejante, es impossible que concuerden en ella diez hombres, sin que se confundan y se venga a descubrir el secreto de su conluyo; o habian de refutar las palabras del que los quisiese persuadir y enseñarles tal cosa, si fuera falsa; cuanto más en grande multitud del Pueblo, y en suputación propingua de tiempo, como podria entrar la falsedad y mentira?

מט אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ עַצְמוֹ הָיָה בְדוֹר הַפְּלָגָה וְנִשְׁאַר הוּא וּקְרוֹבָיו בִּלְשׁוֹן עֵבֶר אֲבִי אָבִיו וְלָזֶה נִקְרָא עִבְרִי. וּבָא משֶׁה אַחֲרָיו לְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וְהָעוֹלָם מָלֵא מֵחָכְמַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָא אֶל פַּרְעֹה, וְחַכְמֵי מִצְרַיִם וְחַכְמֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּסְכִּימִים לוֹ וְהַחוֹקְרִים עָלָיו, עַל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַבּוֹרֵא מְדַבֵּר עִם אָדָם, עַד שֶׁהִשְׁמִיעָם דְּבָרָיו בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. כֵּן הָיוּ עַמּוֹ עִמּוֹ, וְלֹא מִסִּכְלוּתָם אֲבָל מֵחָכְמָתָם, מִיִּרְאָתָם תַּחְבּוּלוּת הַחָכְמוֹת הַשָּׁמַיְמִיּוֹת וְזוּלָתָם, מֵאֲשֶׁר לֹא יַעַמְדוּ לַמֶּחְקָר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּמוֹ הַדָּבָר הַמְזֻיָּף, וְהָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כַּזָּהָב הַמְזֻקָּק הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף, דִּינָר אַחַר דִּינָר. וְאֵיךְ יַעֲלֶה בַדַּעַת שֶׁיְּדֻמֶּה אֶצְלָם כִּי הַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הָיוּ לְשׁוֹן עֵבֶר לְבַדָּהּ וְנִפְלְגָה בְּבָבֶל בִּימֵי פֶלֶג, וְיַחַס אֻמָּה כָךְ וְכָךְ אֶל שֵׁם, וְאֻמָּה כָךְ וְכָךְ אֶל חָם, וְאַרְצוֹתָם כָּךְ. הֲיִתָּכֵן לְאָדָם הַיּוֹם לְאַמֵּת אֶצְלֵנוּ כָזָב בְּיַחַס אֻמּוֹת מְפֻרְסָמוֹת וּבְדִבְרֵיהֶם וּבִלְשׁוֹנוֹתָם וְיִהְיֶה הַדָּבָר פָּחוֹת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.

49 HABER. Nuestro Padre Abraham mismo, fué en la generacion de la division de las lenguas, y quedó el y sus parientes con la lengua de Eber su abuelo, y por esto se llamó Hebreo, y vino Mosseh, cuatrocientos años despues, estando el mundo lleno de la ciencia de los cielos y la tierra, y viniendo delante de Pharó, los Sabios de Egipto y los Sabios de hijos de Israel, diligentemente lo inquirieron y examinaron, porque no le creyan con entera fé que el Creador hablaba con hombres, hasta que les hizo oir sus palabras en los diez mandamientos; de este modo se trató su Pueblo con el, no por ignorancia, antes por su ciencia, porque recelavan que fuesen los milagros y hechos de Mosseh, por industria de ciencias de los cielos y conocimiento que tendria del juicio de las estrellas, y otras artes que no pueden estar al examen, porque son como cosa falsificada y engañosa, pero el caso Divino es como oro purificado, que cuanto más se inquiere y examina, tanto mas se confirma; y como se puede dar que se dejasen persuadir, que las lenguas, que hablaban antes de ellos quinientos años era la lengua Hebrea solamente, y que se dividió en Babilonia en tiempo de Pelegh? y que la origen de tal y tal Nacion fué Sem, y de tal y tal, Jephet, y de tal y tal, Ham, y sus tierras estas y estas, si fuera falsedad y mentira todas estas cosas? puedese dar que nos dejemos persuadir hoy de un hombre a creer una falsedad de la origen de Naciones conocidas y notorias, y de sus cosas, y de sus lenguas, cuya historia sea de menos de quinientos años?

נ אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה לֹא יִתָּכֵן, וְאֵיךְ יִתָּכֵן זֶה וַאֲנַחְנוּ מוֹצְאִים הַחָכְמוֹת בִּכְתָב יְדֵי מְחַבְּרֵיהֶם מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְסִפּוּר מִי שֶׁהָיָה הַיּוֹם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לֹא יַעֲבֹר הַכָּזָב עַל נִגְלוֹתָיו, כְּמוֹ הַיְחָסִים וְהַלְּשׁוֹנוֹת וְהַכְּתִיבוֹת.

50 CUZARY. No se puede dar tal cosa; y como puede ser esto, si nosotros hallamos las ciencias escritas de mano de sus mismos autores, de quinientos años? y en historia de quinientos años no se puede fingir falsedad o mentira que no se descubra y manifieste patentemente; como de los origenes de las gentes, de las lenguas y de las escrituras.

נא אָמַר הֶחָבֵר: וְהֵיאַךְ לֹא הָיוּ חוֹלְקִים עַל משֶׁה בְּמַה שֶּׁאָמַר, וְהָיוּ עַמּוֹ תוֹבְעִים אוֹתוֹ. כָּל שֶׁכֵּן זוּלָתָם.

51 HABER. Y como no contradijeron a Mosseh en lo que dijo de estas cosas, siendo que su Pueblo lo examinaban, y mucho más los otros?

נב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵלֶּה דְבָרִים מְקֻבָּלִים חֲזָקִים וּמְיֻסָּדִים.

52 CUZARY. Estas cosas son recibidas, solidas, y grandemente fundadas.

נג אָמַר הֶחָבֵר: הַאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַלְּשׁוֹנוֹת קְדוּמוֹת אֵין לָהֶן תְּחִלָּה.

53 HABER. Parescete que las lenguas son eternas y que no tuvieron principio?

נד אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל, הֵם חֲדָשׁוֹת מֻסְכָּם עֲלֵיהֶם; מוֹרֶה עַל זֶה חִבּוּרָם מִן הַשֵּׁמוֹת וְהַפְּעָלִים וְהַמִּלּוֹת, וְהֵם מִן הָאוֹתִיּוֹת הַלְּקוּחוֹת מִמּוֹצָאֵי הַדִּבּוּר.

54 CUZARY. Son nuevas, inventadas y instituidas con el consenso y acuerdo, no naturales; lo que se comprueba de su composicion de nombres, verbos y adverbios, y estos compuestos de letras articuladas de diferentes pronunciaciones de la habla, y si fueran naturales, habian de ser solo tonos o voces inarticuladas como las voces de los animales irracionales.

נה אָמַר הֶחָבֵר: הֲרָאִיתָ בּוֹדֶה לָשׁוֹן מִלִּבּוֹ, אוֹ שָׁמַעְתָּ עָלָיו.

55 HABER. Viste alguno que inventasse alguna lengua, o oiste de tal?

נו אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי. וְאֵין סָפֵק שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ בְּדוֹר מֵהַדּוֹרוֹת, וְלֹא הָיְתָה קֹדֶם לָשׁוֹן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ מֵהַסְכָּמַת עַם מִבִּלְתִּי עָם, עַל לָשׁוֹן.

56 CUZARY. No lo vide, ni lo oí, pero sin duda que se consiguió en alguna generacion, antes de la cual no habia lengua constituida con consentimiento y acuerdo de Pueblo, sin otro Pueblo, a tomar una lengua particular, sin otra lengua.

נז אָמַר הֶחָבֵר: הֲשָׁמַעְתָּ עַל אֻמָּה שֶׁחוֹלֶקֶת בַּשָּׁבוּעַ הַיָּדוּעַ, שֶׁהַתְחָלָתוֹ מִיּוֹם רִאשׁוֹן וְהַשְׁלָמָתוֹ בַשַּׁבָּת? הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁווּ בָזֶה אַנְשֵׁי הַצִּין עִם אַנְשֵׁי אִיֵּי הַמַּעֲרָב מִבְּלִי הַתְחָלָה וְהַקְהֵל וְהַסְכָּמָה?

57 HABER. Oiste alguna Nacion que discuerde en la semana, cuyo principio es el dia primero y acaba en Sabat? como puede ser que conviniesen en esto los Chinenses con la gente de las Yslas Occidentales, sin algun principio o concilio y resolucion?

נח אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא יִתָּכֵן זֶה אֶלָּא בְהַסְכָּמָה מִן הַכֹּל, וְזֶה רָחוֹק; אוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַמְדַבְּרִים כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם אוֹ בְנֵי נֹחַ אוֹ זוּלָתָם, וְיִהְיֶה הַשָּׁבוּעַ אֶצְלָם מְקֻבָּל מֵאֲבִיהֶם.

58 CUZARY. No puede ser esto, sino con consenso y acuerdo de todos universalmente, lo que es fuera del entendimiento; o que todos los racionales sean decendientes de Adam, o de Noach, o de otro alguno, y tuviesen la observacion de la semana por tradicion de su Padre.

נט אָמַר הֶחָבֵר: זֶה רָצִיתִי. וְכֵן מִנְיַן הָעֲשָׂרָה, הִסְכִּים כָּל אָדָם עָלָיו בַּמִּזְרָח וּבַמַּעֲרָב, אֵי זֶה טֶבַע יָבִיא לַעֲמֹד בָּעֲשָׂרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקֻבָּל מִמַּתְחִיל בּוֹ.

59 HABER. Esto es lo que de ti queria oir. Y del mismo modo concuerdan todos los hombres en el numero de diez, en el Oriente y en el Occidente; que naturaleza los trae a parar la cuenta en diez, si no fuere por tradicion recebida del primero que lo inventó?

ס אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ לֹא יַפְגִּים עָלֶיךָ אֱמוּנָתְךָ זֹאת, מַה שֶּׁאוֹמְרִים עַל אַנְשֵׁי הֹדּוּ, כִּי מְקוֹמוֹת יֵשׁ אֶצְלָם וּבִנְיָנִים, וּבָרוּר אֶצְלָם כִּי יֵשׁ לָהֶם אֶלֶף אַלְפֵי שָׁנָה.

60 CUZARY. Como no inficionará esta tu fé lo que se refiere de los Yndios, entre los cuales hay lugares y edificios que tienen por cierto son de centenares de miles años?

סא אָמַר הֶחָבֵר: הָיָה זֶה מַפְגִּים עַל אֱמוּנָתִי אִלּוּ נִמְצְאָה אֱמוּנָה מֻחְזֶקֶת, אוֹ סֵפֶר שֶׁמַּסְכִּימִים עָלָיו הַכֹּל מִבְּלִי מַחֲלֹקֶת בַּמִּנְיָן. וְלֹא יִמָּצֵא זֶה, אַךְ הֵם אֻמָּה מֻפְקֶרֶת וְאֵין אֶצְלָם דָּבָר בָּרוּר, וְהֵם מַכְעִיסִים אֶת אַנְשֵׁי הַתּוֹרוֹת בִּכְמוֹ אֵלֶּה הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר הֵם מַכְעִיסִים אוֹתָם בְּצַלְמֵיהֶם וֶאֱלִילֵיהֶם וְתַחְבּוּלוֹתָם וְאוֹמְרִים כִּי הֵם מוֹעִילִים לָהֶם, וּבוֹזִים לְמִי שֶׁאוֹמֵר, כִּי יֵשׁ אֶצְלוֹ סֵפֶר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְחִבְּרוּ בָזֶה סְפָרִים מְעַטִּים, חִבְּרוּם יְחִידִים מִבְּנֵי אָדָם, נִפְתֶּה בָהֶם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קַלָּה, כִּקְצָת סִפְרֵי הַחוֹבְרִים שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶם מִנְיָנֵי עֲשָׂרוֹת אַלְפֵי שָׁנִים, אוֹ כְמוֹ סֵפֶר הָעֲבוֹדָה הַנְּבָטִית שֶׁזּוֹכְרִים שָׁם שֵׁמוֹת יַנְבּוּשָׁר וְצַגְרִית וְדוּאַנִי, וְאָמְרוּ כִּי הֵם הָיוּ קֹדֶם אָדָם, וְשֶׁיַּנְבּוּשָׁר הָיָה רַבּוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה.

61 HABER. Inficionará esto mi fé, si se hallára en Nacion auténtica y aprovada, o en libro en que acordasen todos en numero cierto, sin contradicion o diferencia; lo cual no se halla, pero son una Nacion profana, barbaros y libertinos, y no tienen cosa o cuenta cierta, y con estas cosas irritan a los hombres de religion, asi como los irritan con sus imagenes, y sus idolos, y sus supersticiones, diciendoles son de grande utilidad, y despreciando a los que dicen que tienen libro de Dios; y de esto se escribieron pocos libros compuestos por hombres particulares, que se deja engañar de ellos el que no tiene sano entendimiento; como algunos libros de los Astrologos en que escriben numero de diez mil años; o como los libros de la agricultura y de los aspectos, en que hace mención de los nombres, Yanbusar, Zagrit y Roany, los cuales dicen que fueron antes de Adam, y que Yambusar fue maestro de Adam el primero, y otras cosas semejantes y semejantes.

סב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֱמֹר, כִּי טָעַנְתִּי עָלֶיךָ בְּאֻמָּה מֻפְקֶרֶת וּבְעָם שֶׁאֵינָם מַסְכִּימִים עַל דַּעַת אֶחָת, וְהֵיטַבְתָּ הַתְּשׁוּבָה בָזֶה. וּמַה תֹּאמַר בַּפִּילוֹסוֹפִים וְהֵם בַּאֲשֶׁר הֵם מִן הַמֶּחְקָר וְהַדִּקְדּוּק וְהִסְכִּימוּ עַל הַנִּצְחוּת וְהַקַּדְמוּת לָעוֹלָם, וְאֵין זֶה עֲשָׂרוֹת אֲלָפִים וְלֹא אַלְפֵי אֲלָפִים אֶלָּא דָבָר שֶׁאֵין לוֹ תַכְלִית.

62 CUZARY. Muy bien respondes con esto a lo que te arguy, para en cuanto una Nacion Barbara y un Pueblo que no conforman en un parecer; pero que me diras de los Philosophos, que son subtilisimos en la especulación, y conforman en la abeternidad del mundo, y esto no son diez mil, ni mil veces mil, sino cosa que nunca tuvo principio?

סג אָמַר הֶחָבֵר: הַפִּילוֹסוֹפִים אֵין לְהַאֲשִׁים אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם עָם לֹא נָחֲלוּ חָכְמָה וְלֹא תוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְוָנִים, וְיָוָן מִבְּנֵי יֶפֶת הַשּׁוֹכְנִים בַּצָּפוֹן, וְהַחָכְמָה שֶׁהִיא יְרֻשָּׁה מֵאָדָם, וְהִיא הַחָכְמָה הַמֻּחְזֶקֶת בְּכֹחַ אֱלֹהִי, אֵינֶנָּה כִּי אִם בְּזֶרַע שֵׁם שֶׁהוּא סְגֻלַּת נֹחַ, לֹא פָסְקָה הַחָכְמָה וְלֹא תִפְסֹק מִן הַסְּגֻלָּה הַהִיא מֵאָדָם. וְלֹא הָיְתָה הַחָכְמָה בְיָוָן, אֶלָּא מֵעֵת שֶׁגָּבְרוּ וְנֶעְתְּקָה הַחָכְמָה אֲלֵיהֶם מִפָּרַס וְאֶל פָּרַס מִכַּשְׂדִּים, וְקָמוּ בָהֶם הַפִּילוֹסוֹפִים הַמְפֻרְסָמִים בַּיָּמִים הָהֵם, לֹא קֹדֶם לָכֵן וְלֹא לְאַחַר מִכֵּן, וּמֵעֵת שֶׁשָּׁבָה הַמַּלְכוּת לָרוֹמִיִּים לֹא קָם בָּהֶם פִּילוֹסוֹף מְפֻרְסָם.

63 HABER. No hay que culpar (en esto) a los Philosophos, porque ellos no heredaron la ciencia, ni la ley; porque son Griegos, y Javan (de quien decienden) de los hijos de Yephet, que habitaron el Aquilon; y la ciencia que fue por herencia recebida de Adam, la cual creernos ser ciencia Divina, no fue sino en la semiente de Sem, que fue el tesoro de Noach; y desde Adam no se interrumpio ni se interrumpirá del tesoro; y en Grecia no tuvo ciencia sino desde el tiempo que superó su Imperio y se trasladó la ciencia a ellos de los Persas; a los Persas, de los Chaldeos; en ese tiempo florecieron entre ellos celebres Philosophos, no antes, ni despues de eso; y desde el tiempo que pasó la Monarchia a los Romanos, no huvo entre ellos ningun celebre Philosopho hasta el dia de hoy.

סד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכִי זֶה מְחַיֵּב שֶׁלֹּא נַאֲמִין לַאֲרִיסְטוֹ בְחָכְמָתוֹ.

64 CUZARY. Por ventura esto nos obligara a que no creamos a Aristoteles en su ciencia?

סה אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהִטְרִיחַ אֶת שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיְתָה בְיָדוֹ קַבָּלָה מִמִּי שֶׁיַּאֲמִין בְּהַגָּדָתוֹ וְחָשַׁב בִּתְחִלַּת הָעוֹלָם וְסוֹפוֹ, וְהָיָה קָשֶׁה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְצַיֵּר הַהַתְחָלָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה קָשֶׁה גַם כֵּן הַקַּדְמוּת. אַךְ הִכְרִיעַ הַקָּשׁוֹתָיו הַנּוֹטִים אֶל הַקַּדְמוּת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַמָּפְשֶׁטֶת, וְלֹא רָאָה לִשְׁאֹל עַל מִנְיַן שְׁנֵי מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו, וְהֵיאַךְ נִתְיַחֲסוּ בְנֵי אָדָם. וְאִלּוּ הָיָה הַפִּילוֹסוֹף בְּאֻמָּה שֶׁיִּנְחַל מְקֻבָּלוֹת וּמְפֻרְסָמוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִדְחוֹת אוֹתָם, הָיָה מִתְעַסֵּק בְּהַקָּשׁוֹתָיו וּמוֹפְתָיו לְהַחֲזִיק הַחִדּוּש עִם קָשְׁיוֹ. כַּאֲשֶׁר הֶחֱזִיק הַקַּדְמוּת אֲשֶׁר הוּא יוֹתֵר קָשֶׁה לְקַבֵּל.

65 HABER. Ciertamente; por cuanto Aristoteles hizo trabajar a su entendimiento y imaginacion, porque no tenia tradicion de quien el creyese en su relacion, y se puso a considerar en el principio del mundo y en su fin; y igualmente era dificil a su mente el concebir principio, como eternidad; pero prevalecieron las razones y argumentos que inclinaban a creer la eternidad, en su imaginacion o consideracion; y no inquirió el numero de los años de los que fueron antes de él, y como fue el origen de las hombres y su propagacion, y si estuviera el Philosopho entre Nacion que huviese heredado tradiciones ciertas, y experiencias manifiestas, que no las pudiera refutar, tratara con sus silogismos y demonstraciones de confirmar la inovacion del mundo, con todas sus dificultades, asi como confirmó la eternidad, que es mucho mas dificil y arduo de recebir.

סו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכִי יֵשׁ בַּמּוֹפֵת הַכְרָעָה.

66 CUZARY. Pues hay (contra la inovacion del mundo) ponderacion con demonstracion que se difunda en el entendimiento?

סז אָמַר הֶחָבֵר: וּמֵאַיִן לָנוּ מוֹפֵת בַּשְּׁאֵלָה הַזֹּאת. חָלִילָה לָאֵל שֶׁתָּבוֹא הַתּוֹרָה בְּמַה שֶּׁיִדְחֶה רְאָיָה אוֹ מוֹפֵת, אַךְ תָּבֹא בְנִפְלָאוֹת וְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָגִים לִבְרִיאַת דְּבָרִים אוֹ לַהֲפֹךְ דָּבָר אֶל דָּבָר אַחֵר, לְהוֹרוֹת עַל חָכְמַת בּוֹרֵא הָעוֹלָם וִיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁחָפֵץ, בְּעֵת שֶׁיַּחְפֹּץ. וּשְׁאֵלַת הַחִדּוּשׁ וְהַקַּדְמוּת עֲמֻקָּה, וְרַאֲיוֹת שְׁתֵּי הַטְּעָנוֹת שָׁווֹת, עַד שֶׁתַּכְרִיעַ הַחִדּוּשׁ הַקַּבָּלָה מֵאָדָם וְנֹחַ וּמשֶׁה בַנְּבוּאָה אֲשֶׁר הִיא יוֹתֵר נֶאֱמֶנֶת מִן הַהַקָּשָׁה. וְאִם הָיָה מִצְטָרֵךְ בַּעַל תּוֹרָה לְהַאֲמִין וּלְהוֹדוֹת בְּהִיּוּלִי קַדְמוֹן וְעוֹלָמוֹת רַבִּים קֹדֶם הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה בָּזֶה פְּגָם בֶּאֱמוּנָתוֹ, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא חָדָשׁ מִזְּמָן יָדוּעַ וּתְחִלַּת הָאָדָם: אָדָם וְנֹח.

67 HABER. De donde tendremos demonstracion en esta cuestion? apartado sea tal cosa de Dios, que contenga la ley cosas que se puedan refutar con prueba o demostracion!; pero consta la ley de verdaderas opiniones, que no se pueden de ningun modo refutar con demostracion; y se confirma su verdad con milagros y mudanza del curso natural de las cosas, creando cosas nuevas, o convirtiendo unas en otras, para mostrar la sabiduría del Creador del mundo y su potencia, que hace lo que quiere y cuando quiere; y la question de la inovacion o eternidad del mundo es muy profunda, y las razones de las dos partes son iguales; donde la inovacion se resuelve por tradicion desde Adam y hasta Noach, y de Mosseh por Prophecia, la cual sin duda merece mas crédito que la especulacion; y si fuera necesario a un hombre de ley de Mosseh, creer y admitir la eternidad de la materia prima y que huvieron muchos mundos antes de este mundo, no huviera en esto defecto en su fé, pues cree que este mundo es inovado de cierto tiempo, y que los primeros hombres que huvieron en el fueron Adam y Hava.

סח אָמַר הַכּוּזָרִי: דַּי לִי בְּאֵלֶּה הַטְּעָנוֹת הַמַּסְפִּיקוֹת בַּשַּׁעַר הַזֶּה, וְאִם תֶּאֱרַךְ חֶבְרָתִי עִמְּךָ, אַטְרִיחֲךָ לְהַרְאוֹת לִי הַטְּעָנוֹת הַמַּפְסִיקוֹת, אֲבָל שׁוּב אֶל גִּלְגּוּל דְּבָרֶיךָ. וְהֵיאַךְ הִתְחַזֵּק בְּנַפְשְׁכֶם הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה לַבּוֹרֵא הַגּוּפוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַשְּׂכָלִים וְהַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר נִתְעַלָּה וְהִתְקַדֵּשׁ וְהִתְגַּדֵּל מֵהַשָּׂגַת הַשְּׂכָלִים כָּל שֶׁכֵּן מֵהַחוּשִׁים, חִבּוּר עִם הַבְּרִיאָה הַזֹּאת הַנִּבְזָה הַמְגֻנָּה בְחָמְרָהּ. וְאִם הִיא נִפְלָאָה בְצוּרָתָה, כִּי בַקָּטֹן שֶׁבָּרְמָשִׂים מִפְּלִיאַת חָכְמָתוֹ, מַה שֶּׁאֵין הַדַּעַת מַשֶּׂגֶת אוֹתוֹ.

68 CUZARY. Bastanme por ahora estas razones en el presente discurso, y si continuáre tu conversacion conmigo, te daré la molestia de me mostrares las razones suficientes; pero volvamos a nuestro proposito en que dejaste tus palabras: dime como se confirma en vuestras almas y creeis por cosa cierta esta grandiosa cosa: que el Creador de los cuerpos, y los espiritos, y las almas, y los entendimientos, y los Angeles, que es más sublimado, santificado y exaltado, de lo que pueden aprehender los entendimientos, cuanto más los sentidos, tenga comunicacion con esta vil criatura, en cuanto a la materia, puesto que sea maravillosa y admirable, en razon de su forma; siendo que en el más pequeño de los reptiles es admirable su sapiencia, cuanto la mente no puede alcanzar?

סט אָמַר הֶחָבֵר: בִּדְבָרְךָ זֶה לֹא הִצְרַכְתַּנִי אֶל דְּבָרִים רַבִּים לַהֲשִׁיבֶךָ. הַאַתָּה מְיַחֵס זֹאת הַחָכְמָה הַנִּמְצֵאת בִּבְרִיאַת הַנְּמָלָה, דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֶל גַּלְגַּל אוֹ אֶל כּוֹכָב אוֹ לְזוּלָתוֹ מִבִּלְתִּי הַבּוֹרֵא הַיָּכוֹל, הַמְשַׁעֵר אֲשֶׁר נָתַן לְכָל דָּבָר חֻקּוֹ מֵאֵין תּוֹסֶפֶת וְחִסָּרוֹן.

69 HABER. Con esta palabra tuya, no necessito de muchas razones para responderte; atribuyes tu esta sapiencia que se conoce (verbi gracia) en la creacion de la hormiga, a esfera, o Planeta, o a alguna otra cosa, fuera del Creador omnipotente, que dá a cada cosa lo que le toca de derecho, sin acrecentamiento ni disminucion?

ע אָמַר הַכּוּזָרִי: וְזֶהוּ הַמְיֻחָס אֶל פֹּעַל הַטֶּבַע.

70 CUZARY. Esto se atribuye a la naturaleza.

עא אָמַר הֶחָבֵר: וּמַה הוּא הַטֶּבַע.

71 HABER. Que cosa es naturaleza?

עב אָמַר הַכּוּזָרִי: הוּא כֹח מֵהַכֹּחוֹת עַל מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ בַחָכְמוֹת, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה־הוּא אֲבָל הַחֲכָמִים יוֹדְעִים אוֹתוֹ בְּלִי סָפֵק.

72 CUZARY. Es una virtud o potencia, según aprendemos de las ciencias, y no sabemos que cosa es, pero los Sabios (o Philosophos) lo saben sin duda.

עג אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל יְדִיעָתָם בּוֹ כִידִיעָתֵנוּ. גָּדַר אוֹתוֹ הַפִּילוֹסוֹף כִּי הוּא הַהַתְחָלָה וְהַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּהּ יָנוּחַ וְיָנוּעַ הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא בוֹ בְּעֶצֶם וְלֹא בְּמִקְרֶה.

73 HABER. Tanto saben de ella ellos, como nos; el Philosopho la define, que es el principio y la causa, con la cual aquieta y se mueve la cosa en que esta esencialmente, y no por accidente.

עד אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יָנוּעַ מֵעַצְמוֹ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ יֶשׁ־לוֹ סִבָּה מָה, בָּהּ יָנוּחַ וְיָנוּעַ, וְהַסִּבָּה הַהִיא – הִיא הַטֶּבַע.

74 CUZARY. Como si dijera, que la cosa que de si mismo se mueve y de si mismo se aquieta, tiene alguna causa por la cual se mueve y se aquieta; y esa causa es la naturaleza.

עה אָמַר הֶחָבֵר: זֶה הוּא שֶׁרָצָה לוֹמַר עִם דִּיּוּקוּת רַב וְדִקְדּוּק וְהֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁיִּפְעַל בְּמִקְרֶה מִמַּה שֶּׁיִּפְעַל בְּטֶבַע, וְהַדְּבָרִים מַבְהִילִים הַשּׁוֹמְעִים, אֲבָל הָעוֹלֶה מִידִיעָתָם בַּטֶּבַע – זֶה הוּא.

75 HABER. Esto es lo que quiso decir, con grande puntualidad y sutileza, y distincion entre lo que se obra por accidente, a lo que se obra por naturaleza, y las palabras perturban los oyentes, pero lo que se resume de lo que entienden por naturaleza, es eso.

עו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִתְעוּנוּ בְשֵׁמוֹת אֵלֶּה וְשָׂמוּנוּ מְשַׁתְּפִים עִם הַבּוֹרֵא, בְּאָמְרֵנוּ: "הַטֶּבַע. חָכָם פּוֹעֵל" וְאֶפְשָׁר שֶׁנָּבוֹא לוֹמַר: "בּוֹרֵא" עַל טַעַם דִּבְרֵיהֶם.

76 CUZARY. Si es asi, veo yo que nos abusaron con estos nombres, y nos hicieron igualar la naturaleza con el Creador, cuando decimos, la naturaleza es sapiente, eficiente, y podremos venir a decir, creante, segun las palabras de ellos.

עז אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן־הוּא, אֲבָל יֵשׁ לַיְסוֹדוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַכּוֹכָבִים פְּעָלִים עַל דֶּרֶךְ הַחִמּוּם וְהַקֵּרוּר, וְהַהַרְטָבָה וְהַיֹּבֶשׁ וְהַתְּלוּיִים בָּהֶם, מִבְּלִי שֶׁנְּיַחֵס לָהֶם חָכְמָה רַק עֲבוֹדָה, אֲבָל הַצִּיּוּר וְהַשִּׁעוּר וְהַהַזְרָעָה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ חָכְמָה לְכַוָּנָה, לֹא יִתְיַחֵס כִּי אִם לְחָכָם הַיָּכוֹל הַמְשַׁעֵר. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא אֵלֶּה שֶׁמְּתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִמּוּם וּבְקֵרוּר טֶבַע, לֹא יַזִּיק, כְּשֶׁמַּרְחִיק מֵהֶם הַחָכְמָה, כַּאֲשֶׁר יַרְחִיק מֵהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה יְצִירַת הַוָּלָד בְּהִתְחַבְּרָם, אַךְ הֵם עוֹזְרִים לַחֹמֶר הַמְקַבֵּל צוּרַת הָאָדָם, מֵאֵת הַמְצַיֵּר הֶחָכָם. וְאַל יִהְיֶה רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאוֹת רָשְׁמֵי עִנְיָנִים אֱלוֹהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, כְּשֶׁיִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם נְכוֹנִים לְקַבֵּל אוֹתָם. וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי.

77 HABER. Es asi. Pero debes de advertir que los elementos, el Sol, y la Luna, y las estrellas, tienen operaciones, como el calentar, enfriar, humedecer y secar, y las que de ellas depender, sin que les atribuyamos Sapiencia, sino ministerio; pero la formacion, y la cantidad, y la proseminacion, y todo lo que tiene Sapiencia a intencion cierta, no se debe atribuir sino a Sabio, omnipotente y proporcionante; y quien llamáre naturaleza a estos que preparan la materia por calor o frialdad, no pecara, si apartáre de ellos la Sapiencia, asi como aparta del varon y la muger la formacion del nacido por su ajuntamiento, pero ellos ayudan a la materia a recebir la forma humana, y la forma procede del Formador Sapiente. Y siendo esto asi, no te parezca absurdo demostrarse notas y vestigios de cosas Divinas graves en este mundo inferior, si las materias fueren aptas para las recibir. Este es el fundamento de la fé y el fundamento de la rebelion.

עח אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ יִהְיֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי.

78 CUZARY. Como puede ser el fundamento de la fé el mismo de la rebelion?

עט אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יָכִינוּ לְקַבֵּל הָרְשָׁמִים הָהֵם הָאֱלֹהִיִּים אֵינָם בִּיכֹלֶת אָדָם וְלֹא יוּכְלוּ לְשַׁעֵר כַּמוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְאִם יֵדְעוּ עַצְמָם לֹא יֵדְעוּ זְמַנֵּיהֶם וּמְקוֹמוֹתָם וְחִבּוּרָם וְהַזִּמּוּן לָהֶם, צָרִיךְ בָּזֶה אֶל יְדִיעָה שְׁלֵמָה מְפֹרֶשֶׁת תַּכְלִית הַבֵּאוּר מֵאֵת הָאֱלֹהִים. וּמִי שֶׁהִגִּיעוֹ הַדָּבָר הַזֶּה וְקִיֵּם אוֹתוֹ עַל גְּבוּלָיו וּתְנָאָיו בְּלֵב שָׁלֵם, הוּא הַמַּאֲמִין. וּמִי שֶּהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן הַדְּבָרִים לְקַבֵּל הָעִנְיָן הַהוּא בְּמֶחְקָר וּסְבָרוֹת וְהֶקֵּשׁוֹת מִמַּה שֶּׁיִּמָּצֵא בְסִפְרֵי הַחוֹזִים, הוֹרָדַת הָרוּחֲנִיּוֹת וַעֲשִׂיַּת הַטְּלַסְמָאוֹת, הוּא הַמַּמְרֶה, כִּי הוּא מַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת וּמַקְטִיר הַקְּטוֹרוֹת מֵהַקָּשָׁה וּסְבָרָא, וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אֲמִתַּת מַה שֶּׁרָאוּי, וְכַמָּה, וְאֵיך, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם, וּבְאֵיזֹה עֵת וּמִי מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵיךְ רָאוּי לְהִתְעַסֵּק בָּעִנְיָן הַהוּא וְעִנְיָנִים רַבִּים סִפּוּרָם יֶאֱרָךְ. וְהָיָה כַכְּסִיל, אֲשֶׁר נִכְנַס בְּאוֹצַר רוֹפֵא מְפֻרְסָם כִּי רְפוּאוֹתָיו מוֹעִילוֹת וְהָרוֹפֵא אֵינֶנּוּ בוֹ, וּבְנֵי אָדָם הָיוּ מְכַוְּנִים אֶל הָאוֹצָר הַהוּא לְבַקֵּשׁ הַתּוֹעֶלֶת, וְהַכְּסִיל הַהוּא הָיָה נוֹתֵן לָהֶם מִן הַכֵּלִים הָהֵם וְהוּא לֹא הָיָה מַכִּיר הָרְפוּאוֹת, וְלֹא כַמָּה רָאוּי לְהַשְׁקוֹת מִכָּל רְפוּאָה לְכָל אִישׁ וָאִישׁ, וְהֵמִית בָּרְפוּאוֹת הָהֵם אֲשֶׁר הָיוּ מוֹעִילוֹת לָהֶם, וְאִם יִזְדַּמֵּן שֶׁיְּקַבֵּל תּוֹעֶלֶת אֶחָד מֵהֶם בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים הָהֵם יִטּוּ בְנֵי אָדָם אֵלָיו וְיֹאמְרוּ כִּי הוּא הַמּוֹעִיל, עַד אֲשֶׁר יַטְעֵם אוֹ יִרְאוּ לְזוּלָתוֹ תוֹעֶלֶת בְּמִקְרֶה יִטּוּ אֵלָיו וְלֹא יֵדְעוּ כִּי הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוּתוּ אָמְנָם הוּא עֲצַת הָרוֹפֵא הַהוּא הֶחָכָם אֲשֶׁר חִבֵּר הָרְפוּאוֹת הָהֶם וְהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָם כָּרָאוּי וְהָיָה מְצַוֶּה הַחוֹלֶה שֶׁיְּזַמֵּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְכָל רְפוּאָה וּרְפוּאָה מִמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה וּתְנוּעָה וּמְנוּחָה וְשֵׁנָה וְקִיצָה וְאַוִּיר וּמִשְׁכָּב וְזוּלָתָם. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָיוּ בְנֵי אָדָם קֹדֶם משֶׁה, זוּלָתִי מְעַט מִזְעָר, נִפְתִּים בְּנִמּוּסֵי הַכוֹכָבִים וְהַטְּבָעִים וְנֶעְתָּקִים מִנִּמּוּס אֶל נִמּוּס וּמֵאֱלוֹהַּ אֶל אֱלוֹהַּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁמַּחֲזִיקִים בְּרַבִּים מֵהֶם וְשׁוֹכְחִים מַנְהִיגָם וּמְנַהֲלָם, וּמְשִׂימָם סִבָּה לְתוֹעָלוֹת, וְהֵם בְּעַצְמָם סִבָּה לִנְזָקִים, כְּפִי הַהֲכָנָה וְהַזִּמּוּן. אֲבָל הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוֹ הוּא הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַמַּזִּיק בְּעַצְמוֹ הוּא הֵעָדְרוֹ.

79 HABER. Es asi: porque las coas que se han de disponer para recibir esos Divinos vestigios, no son en la potestad de los hombres, ni pueden determinar su cantidad y, su calidad; y si lo saben, no saben sus tiempos; pero su ser, y su composición, y su preparacion, necessita de sabiduria perfecta, expresa y claramente declarada por Dios; y quien alcanzó esta cosa, y la observó por sus terminos y requisitos con perfecto corazon, es el creyente; y aquel que trató de preparar las cosas para recebir el caso Divino, por especulacion, y consideraciones, y razones, de lo que se halla en los libros de los Astrologos, y hacer bajar la espiritualidad o influencia de los Astros, y hacer las imagenes y oraculos, este es el rebelde, porque hace los sacrificios y sahumerios por razon y consideracion suya, ignorando lo que es conviniente hacer y cuanto, y como, y en que lugar, y en que tiempo, y por quien, y de que modo se debe ocupar en aquel caso, y otras muchas cosas cuya relacion seria dilatada. Es semejante a un ignorante que entró en la Botica de un celebre Medico cuyos medicamentos eran de grande utilidad, y el Medico no estaba en ella; y los hombres se encaminaban a esa Botica para buscar los remedios, y el ignorante les daba de las vasijas, sin conocer los medicamentos, ni saber la cantidad que se debia tomar de cada cosa para cada hombre; y de esta manera mató mucha gente con los mismos medicamentos que les eran de grande utilidad; y si sucedia que uno recibia provecho de alguna de aquellas vasijas, persuadian los hombres a ella, diciendo que aquella era la que ayudaba y aprovechaba, hasta que veian en otra algun provecho por accidente, y se inclinaban tambien a ella; y no sabian que el provecho esencialmente era el consejo de aquel Medico Sabio, que compuso esos medicamentos en proporcion y cantidad conveniente, encomendando al enfermo lo que debia observar para recuperar la salud en la comida y bebida, moto y quietud, sueño y vigilia, y aire y otras cosas. En este estado estaban los hombres antes de Mosseb, exepto algunos pocos, pasandose de una supersticion en otra y de un Dios a otro Dios, y algunas veces siguiendo a muchos Dioses, olvidándose del que los gobierna y rige, y que los puso por causas de provecho y utilidad, siendo ellos mismos noscivos, segun la disposicion y preparacion de los subjectos recipientes; pero la utilidad es, esencialmente el caso Divino, y el daño esencialmente es su privacion.

פ אָמַר הַכּוּזָרִי: נָשוּב אֶל עִנְיָנֵנוּ וְהוֹדִיעֵנִי, אֵיךְ קָמָה תוֹרַתְכֶם וְאֵיךְ פָּשְׁטָה וְנִרְאֲתָה, וְאֵיךְ נִתְחַבְּרוּ הַדֵּעוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיוּ חֲלוּקוֹת, וּבְכַמָּה שָׁנִים נִתְיַסְּדָה הָאֱמוּנָה וְנִבְנְתָה עַד שֶׁנִּתְחַזְּקָה וְנִשְׁלְמָה, כִּי הַתְחָלוֹת הַדָּתוֹת מִבְּלִי סָפֵק לֹא תִהְיֶינָה כִּי אִם בִּיחִידִים, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לַעֲזֹר הַדָּבָר אֲשֶׁר יִרְצֶה הָאֱלֹהִים לְהַרְאוֹתוֹ, וְהֵם הוֹלְכִים וְרַבִּים וְנֶעֱזָרִים בְּעַצְמָם, אוֹ שֶׁיָּקוּם לָהֶם מֶלֶךְ עוֹזֵר וְיַכְרִיחַ הֶהָמוֹן עַל הַדָּבָר הַהוּא.

80 CUIZARY. Volvamos a nuestro proposito, y relatame: como se instituyó vuestra ley? y como se estendió y manifestó? y como se conformaron los pareceres, habiendo sido diversos? y en cuantos años se fundó la fé y se estableció, hasta que fué confirmada y perfeccionada? porque ciertamente los principios de las leyes no son sino en algunos singulares que procuran promover la cosa que Dios quiere manifestar, y se van multiplicando, y son ayudados de si mismo; o que se levanta un Rey que los favoresce, y constringe el Pueblo a esa cosa.

פא אָמַר הֶחָבֵר: לֹא יָקוּם וְיִגְדַּל עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֶלָּא הַנִּמּוּסִים הַשִּׂכְלִיִּים אֲשֶׁר הַתְחָלָתָם מִן הָאָדָם, וְכַאֲשֶׁר יִגָּמֵר וְיֵעָזֵר יֵאָמֵר כִּי הוּא נֶעֱזַר מִן הַבּוֹרֵא וּמְלֻמָּד וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, אֲבָל הַנִּמּוּס אֲשֶׁר הַתְחָלָתוֹ מֵהַבּוֹרֵא, הוּא קָם פִּתְאֹם. נֶאֱמַר לוֹ: הֱיֵה וַיְּהִי, כִּבְרִיאַת הָעוֹלָם.

81 HABER. No se instrituye, ni se introduce por ese modo, si no son las leyes intelectuales, cuyo principio es del hombre, que cuando adquiere fuerza y es ayudado, dice que es favorecido y enseñado del Creador y, semejante a esto; pero la ley que trae su principio del Creador, se levanta de repente, diciendo, si, y, es; como la Creacion del mundo.

פב אָמַר הַכּוּזָרִי: הִבְהַלְתָּ אוֹתָנוּ בִדְבָרֶיךָ הֶחָבֵר.

82 CUZARY. Espantasmos con estas tus palabras, ô Haber.

פג אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל הָעִנְיָן מַבְהִיל יוֹתֵר, כִּי הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, מִתְיַחֲסִים אֶל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, לֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ וְלֹא בָרַח אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וְלֹא נִכְנַס בֵּינֵיהֶם נָכְרִי, מְיַחֲלִים הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יָעַד בּוֹ אֶל אֲבוֹתָם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיַּנְחִילֵם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן. וְאֶרֶץ כְּנַּעַן הָיְתָה בָעֵת הַהִיא בִּידֵי שֶׁבַע אֻמּוֹת בְּתַכְלִית הָרֹב וְהַחָזְקָה וְהַהַצְלָחָה, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַדַּלּוּת וְהָעִנּוּי בְּיַד פַּרְעֹה; הוֹרֵג אֶת בְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְבּוּ. וְשָׁלַח משֶׁה וְאַהֲרֹן עִם חֻלְשָׁתָם וְעָמְדוּ כְנֶגֶד פַּרְעֹה עִם חֶזְקָתוֹ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְשִׁנּוּי הַמִּנְהָגִים, וְלֹא יָכֹל לְהִסָּתֵר מֵהֶם וְלֹא לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם בְּרָע, וְלֹא לִמְנֹעַ עַצְמוֹ מֵעֶשֶׂר מַכּוֹת אֲשֶׁר חָלוּ בְמִצְרַיִם, בְּמֵימֵיהֶם וּבְאַרְצָם וּבְאַוִּירָם וּבְצִמְחֵיהֶם וּבִבְהֶמְתָּם וּבְגוּפָם וּבְנַפְשׁוֹתָם, שֶׁמֵּת מֵהֶם בְּרֶגַע אֶחָד בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הַיָּקָר שֶׁהָיָה בְּבָתֵּיהֶם וְהֶחָבִיב לָהֶם, כָּל בְּכוֹר, וְאֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת, זוּלָתִי בָתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ בָאוֹת בְּאַזְהָרָה וּבְהַתְרָאָה וּבְמוֹעֵד וּמִסְתַּלְּקוֹת בְּאַזְהָרָה וּבְהַתְרָאָה, כְּדֵי שֶׁיִתְבָּרֵר כִּי הֵם בְּכַוָּנָה מֵאֵת אֱלוֹהַּ חָפֵץ עוֹשֶׂה חֶפְצוֹ בְעֵת שֶׁיַּחְפֹּץ, לֹא מִצַּד הַטֶּבַע וְלֹא מִצַּד הַכּוֹכָבִים וְלֹא בְמִקְרֶה. וְאַחַר יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר הַשֵּׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעֵת שֶׁמֵּתוּ בְכוֹרֵיהֶם, מֵעַבְדוּת פַּרְעֹה, וְהָלְכוּ דֶרֶךְ יַם־סוּף וּמְנַהֲלָם עַמּוּד עָנָן וְעַמּוּד אֵשׁ, הוֹלְכִים לִפְנֵיהֶם וּמַנְהִיגִים אוֹתָם, וּנְגִידֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם שְׁנֵי הַזְּקֵנִים הָאֱלֹהִיִּם, משֶׁה וְאַהֲרֹן, הָיוּ בְעֵת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְיוֹתֵר. וְעַד הָעֵת הַהִיא לֹא הָיוּ לָהֶם מִצְוֹת כִּי אִם מְעַט, מוֹרָשָׁה מִן הַיְחִידִים הָהֵם מֵאָדָם וְנֹחַ, וְלֹא בִטְּלָם משֶׁה אֲבָל הוֹסִיף עֲלֵיהֶם. וְאַחַר כֵּן רָדַף אַחֲרֵיהֶם פּרְעֹה וְלֹא נִצְטָרְכוּ אֶל כְּלֵי מִלְחָמָה וְלֹא הָיוּ מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, וּבָקַע אֶת הַיַּם וְעָבְרוּ בְתוֹכוֹ וְטָבַע בּוֹ פַרְעֹה וְחֵילוֹ וְהִשְׁלִיכָם הַיָּם מֵתִים לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַדָּבָר אָרֹךְ וְיָדוּעַ.

83 HABER. Pero el mismo caso espanta mucho mas; porque estaban los hijos de Ysrael en Egipto esclavos en grave servidumbre, seis cientos mil varones de edad de veinte años y arriba, divididas las familias y conocidas por descendientes de las doce Tribus; y no escapo de ellos uno, ni huyó a otra tierra, ni se mezcló con ellos ningun estranjero; esperando el tiempo que habia Dios prometido a sus Padres Abraham, Yshach, y Yaacob, y de darles por heredad la tierra de Quenaan, la cual poseian en ese tiempo siete Naciones constituidas en suma felicidad y potencia, y los hijos de Israel en extrema pobreza y miseria, sujetos a Pharó, que les mataba los hijos, para que no multiplicassen. Estando en este estado, envió Dios a Mosseb y Aharon y, con toda su flaqueza se opusieron contra Pharó con toda su potencia, con señales y con maravillas, y, con mudanza del curso natural de las cosas; y no se pudo esconder de ellos, ni mandarles hacer mal, ni librarse de las diez plagas que posaron en Egipto en las aguas, en la tierra, en el aire, en las plantas, en las bestias, en sus cuerpos, y en sus almas, que murieron de ellos en un momento a la media noche todos los primogenitos que habia en sus casas, no quedando casa en que no hubiese muerto, exepto las casas de los hijos de Israel; y todas estas plagas venían con advertencia y protesto, y en tiempo constituido, y de la misma manera se quitaban, para que constase que procedian de intencion cierta de Dios que hace lo que quiere, y cuando quiere, no por via de naturaleza, ni de las estrellas, ni por hechizos, ni por accidente. Despues salieron los hijos de Israel por palabra de Dios, aquella noche cuando murieron los primogenitos de Egipto, de la sugecion de Pharó, y caminaron camino del mar Rubio encaminandolos una Coluna de nube y una Coluna de fuego, que iban delante de ellos y los guiaban, y sus Principes y Sacerdotes, los dos Divinos viejos Mosseh y Aharon, eran en el tiempo que profetizaron de edad de ochenta años y más; y hasta aquel tiempo no tenian preceptos, sino algunos pocos, heredados por tradicion de aquellos singulares varones desde Adam hasta Noach, los cuales no derrogó Mosseh, pero acrecentó sobre ellos. Despues de esto persiguió Pharó detras de ellos, y no necesitaron de armas de guerra, ni tampoco eran Pueblo enseñados a milicia, pero Dios por amor de ellos partió el mar, y pasaron por medio de el, y hundió en el a Pharó y a todo su ejercito, y los hechó el mar muertos a ojos de los hijos de Israel; y la historia es larga y notoria.

פד אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶהוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בֶאֱמֶת, וּמַה שֶּׁנִּתְלָה בּוֹ מִן הַמִּצְוֹת רָאוּי לְקַבְּלוֹ כִּי אֵין נִכְנָס בַּלֵּב מֵחֲמָתוֹ סָפֵק לֹא מִכְּשָׁפִים וְלֹא מִתַּחְבּוּלָה וְלֹא מִדִּמְיוֹן, וְאִלּוּ נִדְמָה לָהֶם הִבָּקַע הַיָּם וְעָבְרָם בְּתוֹכוֹ, יְדֻמֶּה לָהֶם הַצָּלָתָם מִן הָעַבְדוּת וּמוֹת מַעֲבִידֵיהֶם וְקַחְתָּם שְׁלָלָם וְהִשָּׁאֵר מָמוֹנָם אֶצְלָם, וְזֶה עִקְּשׁוּת מֵאֶפִּיקוּרְסִים.

84 CUZARY. Este es el caso Divino ciertamente, y lo que en el depende de los preceptos se debe aceptar; porque no puede entrar en el corazon del que lo verifica, sospecha de haber sido por via de hechizo, ni por invencion, ni por ilusion; por cuanto si dijere alquno que podria ser ilusion las plagas, partirse el mar y pasaren por medio de el, no podia ser ilusion el librar de esclavitud, ni la muerte de los que los tenian en sugecion, ni el tomar su despojo y quedarse con sus haciendas; y querer fingir lo contrario, es perversa cavilacion de hereges y Epicureos.

פה אָמַר הֶחָבֵר: וְאַחֲרֵי זֶה שֶׁעָמְדוּ בַּמִּדְבָּר מְקוֹם אֵין זֶרַע וְהוֹרִיד לָהֶם לֶחֶם נִבְרָא יוֹם יוֹם מִלְּבַד הַשַּׁבָּת, אֲכָלוּהוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה:

85 HABER. Y despues, otra cosa aun mucho más admirable que esta: que estuvieron cuarenta años en el desierto, lugar inculto y esteril, y les hizo bajar Dios pan criado continuamente todos los dias, fuera del Sabat, que comieron cuarenta años.

פו אָמַר הַכּוּזָרִי: גַּם אֵלֶּה אֵין בָּהֶם מִדְחֶה, מַה שֶּׁמַּתְמִיד אַרְבָּעִים שָׁנָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, יֵרֵד שִׁשָּׁה יָמִים וְיִסְתַּלֵּק יוֹם הַשַּׁבָּת, אִם כֵּן חוֹבָה לְקַבֵּל הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְּמוֹ נִדְבָּק בּוֹ.

86 CUZARY. Tambien estas cosas no se pueden refutar; lo que continuó cuarenta años a seis cientos mil varones y, los que se contenian con ellos, bajar seis dias y cesar en el Sabat. De esto se infiere que es obligacion aceptar el Sabat, pues el caso Divino fue conligado en el.

פז אָמַר הֶחָבֵר: הַשַּׁבָּת מֻזְהָר עָלָיו מִזֶּה וּמִבְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וּמִמַּה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְזָכְרוֹ, וְהוּא שֶׁהָעָם, עִם מַה שֶּׁהֶאֱמִינוּ בְמַה שֶּׁבָּא בּוֹ משֶׁה אַחַר הַמּוֹפְתִים הָאֵלֶּה, נִשְׁאַר בְּנַפְשׁוֹתָם סָפֵק, אֵיךְ יְדַבֵּר הָאֱלֹהִים עִם הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה מֵעֵצָה וּמַחֲשָׁבָה מִחֲמַת אָדָם וְאַחַר יְחַבְּרֵהוּ עֵזֶר וְאֹמֶץ מֵאֵת הָאֲלֹהִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה רָחוֹק הַדִּבּוּר בְּעֵינֵיהֶם מִזּוּלַת אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁהַדִּבּוּר גַּשְׁמִי. וְרָצָה יְיָ לְהָסִיר הַסָּפֵק הַזֶה מִלִּבּוֹתָם וְצִוָּה אוֹתָם לְהִתְקַדֵּשׁ הַקְּדֻשָּׁה הַצְּפוּנָה וְהַגְּלוּיָה, וְשָׂם הַדָּבָר הַנָּחוּץ בָּהּ: פְּרִישׁוּת מִן הַנָּשִׁים וְהַזִּמּוּן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים. וְהִתְקַדֵּשׁ הָעָם, וְנִזְדַּמֵּן לְמַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה, אַף לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים פָּנִים בְּפָנִים. וְהָיָה זֶה אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים בְּהַקְדָּמוֹת אוֹתוֹת גְּדוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת וּבְרָקִים וּרְעָמִים וְאֵשׁ שֶׁסָּבְבָה אֶת הַר סִינָי, וְנִשְׁאֲרָה הָאֵשׁ הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם רוֹאִין אוֹתָה הָעָם, וְרוֹאִין אֶת משֶׁה בָא בְתוֹכָה וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְשָׁמַע הָעָם דִּבּוּר צַח בַּעֲשֶׂרֶת דְּבָרִים, הֵם אֻמּוֹת הַתּוֹרוֹת וְשָׁרְשֵׁיהֶן. אֶחָד מֵהֶם מִצְוַת שַׁבָּת, וּכְבָר קָדְמָה מִצְוָתוֹ עִם הוֹרָדַת הַמָּן. וְאֵלֶּה עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים לֹא קִבְּלָם הֶהָמוֹן מֵאֲנָשִׁים יְחִידִים וְלּא מִנָּבִיא, כִּי אִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים נִתָּנוּ, אֲבָל לֹא הָיָה בָהֶם כֹּחַ כְּמשֶׁה לִרְאוֹת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַהוּא. וְהֶאֱמִינוּ הָעָם מִן הַיּוֹם הַהוּא, כִּי משֶׁה מְדֻבָּר בּוֹ בְּדִבּוּר הַתְחָלָתוֹ מֵאֵת הַבּוֹרֵא, לֹא קָדְמָה לְמשֶׁה בוֹ מַחֲשָׁבָה וְלֹא עֵצָה – שֶׁלֹּא תִהְיֶה הַנְּבוּאָה, כַּאֲשֶׁר חָשְׁבוּ הַפִּילוֹסוֹפִים מִנֶּפֶשׁ יִזְדַּכְּכוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְתִדְבַּק בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, הַנִּקְרָא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹ בְּגַבְרִיאֵל וְיַשְׂכִּילֵהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְדַּמֶּה לוֹ בָעֵת הַהִיא בַּחֲלוֹם אוֹ בֵּין שֵׁנָה וְקִיצָה שֶׁאִישׁ מְדַבֵּר עִמּוֹ וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו בְּנַפְשׁוֹ לֹא בְאָזְנָיו, וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְמַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא בְעֵינָיו, וְאָז יֹאמַר כִּי הַבּוֹרֵא דִבֶּר־בּוֹ. וְסָרוּ אֵלֶּה הַסְּבָרוֹת בַּמַּעֲמָד הַגָּדוֹל הַהוּא. וּמַה שֶּׁנִּלְוֶה אֶל הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי מִן הַמִּכְתָּב הָאֱלֹהִי, שֶׁחָקַק עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָאֵלֶּה בִּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, וְנָתַן אוֹתָם אֶל משֶׁה, וְרָאוּ אוֹתָם מִכְתָּב אֱלֹהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹתָם דִּבּוּר אֱלֹהִי. וְעָשָׂה לָהֶם משֶׁה בְּמִצְוַת הָאֱלֹהִים אָרוֹן וְהֵקִים עָלָיו הַמִּשְׁכָּן הַיָּדוּעַ, וְנִשְׁאַר זֶה בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל יְּמֵי הַנְּבוּאָה כִּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, עַד שֶׁמָּרוּ הָעָם וְנִגְנַז הָאָרוֹן וְגָבַר עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר וְהִגְלָם.

87 HABER. De la observacion del Sabat somos encomendados, de este lugar, y de la creacion del mundo en seis dias, y de lo que diré: y es, que el Pueblo de Ysrael, con ser que creyeron haber llegado Mosseh a un grado Divino despues que vieron estos milagros, quedó en ellos duda todavía, de como podia ser que hablase Dios con el hombre, y que no fuesse el principio de la ley de consejo y imaginacion de algun hombre, y despues le acompañase auxilio y fuerza de Dios; porque les parecia absurdo creer que hubiese hablar sino en los hombres, porque la habla es corporal; queriendo Dios quitar este escrupulo de sus corazones, les mandó santificarse santificacion interna y externa; y puso la cosa más precisa en eso, el apartarse de la conversacion de las mujeres, y la preparacion para oir las palabras de Dios; asi pues, se santificó el Pueblo y se preparó para el grado de la Profecia y para oir las palabras de Dios, faces a faces, lo que siguió despues de tres dias; precediendo señales y prodigios grandes, de truenos, relampagos, y terremotos, y fuego que circundava el monte de Sinay, el cual fuego quedó allí cuarenta dias, viendolo el Pueblo y viendo a Mosseh entrar dentro de el y salir de el; y oyó el Pueblo con palabras claras y articuladas los diez mandamientos, que son la substancia de la ley y sus fundamentos, uno de los cuales es el precepto del Sabat, el cual yá antes habia sido encomendado cuando decendió la maná. Estos diez mandamientos no los recibió el Pueblo de varones particulares, ni de algun Profeta, sino del mismo Dios fueron dados; pero no tenian facultad, como Mosseh, para ver esa cosa grandiosa, y creyeron el Pueblo desde aquel dia que se hablaba con Mosseh, con palabras cuyo principio era de Dios; en lo cual no habia tenido Mosseh antes imaginacion ni consejo; y no es la Profecia como sienten los Philosophos, de alma que se purificaron sus pensamientos y se liga con el entendimiento agente, que llaman espiritu de la santidad, o con Gabriel, que lo ayudan y perfeccionan su entendimiento; y puede ser que le parezca en aquel tiempo en sueño, o entre durmiente y despierto, como que un varon habla con el, y oye sus palabras con su alma, no con sus oidos, y lo vé en su imaginacion, y no con sus ojos; y entonces dice que el Creador habló con el. Estas opiniones se quitaron en aquel grandioso espectaculo, y lo que se ajuntó a la palabra Divina, de la Divina escritura que grabó los diez mandamientos en dos tablas de piedras preciosisimas, y las dió a Mosseh, y las vieron y conocieron ser escritura de Dios, asi como los oyeron de la boca de Dios; y hizo para ellas Mosseh una Arca por mandato de Dios, y levantó sobre ella el notorio Tabernaculo, lo cual duró entre los hijos de Ysrael todo el tiempo de la Profecia, incirca de novecientos años; hasta que pervaricó el Pueblo y se escondió la Arca, y prevaleció contra ellos Nebuchadnesar y los captivó.

פח אָמַר הַכּוּזָרִי: מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵיכֶם, כִּי הָאֱלֹהִים דִּבֵּר עִם הֲמוֹנְכֶם וְכָתַב לָכֶם לוּחוֹת וְזוּלַת זֶה, הַדִּין עִמּוֹ שֶׁיְּיַחֵס אֲלֵיכֶם דַּעַת הַהַגְשָׁמָה. גַּם אַתֶּם אֵין לְהַאֲשִׁימְכֶם, כִּי אֵין מִדְחֶה לַמַּעֲמָדוֹת הַגְּלוּיִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, וְיֵשׁ לָדוּן אֶתְכֶם לִזְכוּת בְּהַשְּלָכַת הַהַקָּשָׁה וְהָעִיּוּן הַשִּׂכְלִי.

88 CUZARY. Quien oye vuestras palabras, que Dios habló con vuestro Pueblo, y les escribió tablas y otras cosas semejantes, tiene razon de vos atribuir la opinion de la corporalidad; y a vos no hay que culparos, porque no se pueden negar estas manifiestas y grandiosas estaciones, y debeis de ser juzgados a buena parte, en rebotar la razon y especulacion intelectual.

פט אָמַר הֶחָבֵר: חָלִילָה לָאֵל מִן הַשֶּׁקֶר וּמַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיק אוֹתוֹ וִישִׂימֵהוּ שֶׁקֶר. וּתְחִלַּת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים הוּא הַצִּוּוּי שֶׁנַּאֲמִין בֵּאלֹהִים, וְהַשֵּׁנִי הָאַזְהָרָה מֵעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים חוּץ מֵיְיָ וּמִשַּׁתֵּף לוֹ וּמֵעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּתְמוּנָה וְתַבְנִית, וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – מֵהַגְשִׁים. וְאֵיךְ לֹא נְרוֹמְמֵהוּ מֵהַגַּשְׁמוּת וַאֲנַחְנוּ מְרוֹמְמִים קְצָת מִבְּרִיאוֹתָיו מֵהַגַּשְׁמוּת, כַּנֶּפֶש הַמְדַבֶּרֶת, אֲשֶׁר הִיא הָאָדָם בֶּאֱמֶת, כִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר עִמָּנוּ מִמּשֶׁה וְיַשְׂכִּיל וְיַנְהִיג, אֵינֶנּוּ לְשׁוֹנוֹ וְלֹא לִבּוֹ וְלֹא מוֹחוֹ, אַךְ אֵלֶּה כֵּלִים לְמשֶׁה וּמשֶׁה נֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת מַכֶּרֶת, אֵינֶנָּה גֶּשֶׁם וְאֵינֶנָּה נִגְבֶּלֶת בְּמָקוֹם, וְלֹא יֵצַר מִמֶּנָּה מָקוֹם, וְלֹא תֵצַר הִיא מֵהִכָּלֵל בָּהּ צוּרוֹת כָּל הַבְּרוּאִים, וַאֲנַחְנוּ מְתָאֲרִים אוֹתָהּ בִּתְאָרִים מַלְאֲכוּתִיִּים רוּחֲנִיִּים, כָּל שֶׁכֵּן בּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרָךְ. אָמְנָם הַדִּין עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נִדְחֶה מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מִן הַמַּעֲמָד הַהוּא, וְנֹאמַר שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ נִגְשַׁם הָעִנְיָן עַד שֶׁשָּׁב דִּבּוּר וְקָרַע אֶת אָזְנֵינוּ, וְלֹא מַה שֶּׁבָּרָא לוֹ יִתְבָּרֵךְ מִמַּה שֶׁלֹּא הָיָה נִמְצָא, וְלֹא מַה שֶּׁהֶעֱבִיד לוֹ מִן הַנִּמְצָאִים, כִּי לֹא יֶחְסַר לוֹ יְכֹלֶת, כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים בִּרְצוֹנוֹ בִלְבָד, וְרָצָה יִתְבָּרֵךְ וְנִגְשַׁם עַל הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר חָפֵץ, וְנֶחֱרַת בָּהֶם הַכְּתָב בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, כַּאֲשֶׁר נּאמַר, כִּי קָרַע אֶת הַיָּם וְשָׂמָהוּ לְחוֹמוֹת עוֹמְדוֹת מִימִין הָעָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וּמְסִלּוֹת מְסֻדָּרוֹת וּרְחָבוֹת וְאֶרֶץ יְשָׁרָה, יֵלְכוּ בָהּ מִבְּלִי טֹרַח וְלֹא עִכּוּב. וְכֵן הַקְּרִיעָה וְהַבִּנְיָן וְהַתִּקּוּן מְיֻחָס אֵלָיו יִתְבָּרָךְ, לֹא נִצְטָרֵךְ בּוֹ אֶל כְּלִי וְלֹא אֶל סִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת כַּאֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ בְּפֹעַל הַבְּרוּאִים, כִּי הַמַּיִם עָמְדוּ בְמַאֲמָרוֹ וְנִצְטַיְּרוּ בְּחֶפְצוֹ, וְכֵן יִצְטַיֵּר הָאַוִּיר הַמַּגִּיעַ אֶל אֹזֶן הַנָּבִיא בְּצוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם מוֹרוֹת עַל הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא חָפֵץ לְהַשְׁמִיעָם אֶל הַנָּבִיא אוֹ אֶל הֶהָמוֹן.

89 HABER. Apartado sea Dios de falsedad, ni que venga en la ley cosa que refute el entendimiento y la redarguya de falsa; el primer precepto del decalogo es que creamos en Dios; y el segundo, la prohibicion de servir otros Dioses y de hacer escultura, imagen ni semejanza, y, en resolucion, de no encorporar a Dios; y como no lo eximiremos de la corporalidad, si nosotros eximimos de ella algunas de sus creaturas, como la alma racional, que es verdaderamente el hombre? por cuanto aquello que de Mosseh habla con nosotros y entiende y gobierna, no es su lengua, ni su corazon, ni su cerebro; pero estos son instrumentos de Mosseh, y Mosseh es Alma racional, inteligente, que no es cuerpo, ni se determina en lugar, ni es exclusa de lugar, ni es tan angosta que no comprenda en si las formas de todos los criados, y le atribuimos propiedades y atributos Angelicos y espirituales, cuanto más el Creador de todo, bendito sea su nombre? Pero tenemos razon de no negar lo que recibimos en aquella Divina estacion, y diremos que nosotros no sabemos como se incorporó aquella cosa hasta que se tornó en palabras que penetraron nuestros oidos, ni tampoco lo que Dios creó de lo que antes no existia, ni lo que le transfirió de los entes, porque no le falta a Dios potencia diciendo que crió las tablas y las escribió escritura grabada, del mismo modo que creó los Cielos solo con su dicho, y quiso que se encorporasen en la cantidad que quiso y en la forma que quiso, y se grabó en ellas la escritura de los diez mandamientos, asi como decimos que rompió el mar y lo puso por murallas paradas, de la derecha del Pueblo y de su siniestra, y estradas ordenadas y anchas, y tierra plana para que caminasen por ella sin molestia ni estorbo: y el romper, fabricar y aderezar que se atribuye a Dios Bendito, no necessita de instrumentos, ni de causas segundas, como se necessita en las operaciones de las criaturas, porque las aguas se pararon por su dicho y se formaron por su voluntad; y del mismo modo se formó el aire que penetrava el oido del Profeta, con formas de las letras que denotaban los casos que quería hacer oir al Profeta o al Pueblo.

צ אָמַר הַכּוּזָרִי: זֹאת הַטְּעָנָה מַסְפֶּקֶת.

90 CUZARY. Esta razon satisfaze.

צא אָמַר הֶחָבֵר: וְאֵינֶנִּי גוֹזֵר שֶׁהָיָה הָעִנְיָן עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה וְאוּלַי הָיָה עַל דֶּרֶךְ יוֹתֵר עָמֹק מִמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה בְמַחֲשַׁבְתִּי, אַךְ הָעוֹלֶה מִזֶּה, הַאֲמָנַת מִי שֶׁרָאָה הַמַּעֲמָדוֹת הָאֵלֶּה כִּי הָעִנְיָן הַהוּא מֵאֵת הַבּוֹרֵא מִבְּלִי מִצּוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹמוֹת לַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַיְצִירָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתַאֲמִין הַנֶּפֶשׁ בַּתּוֹרָה הַנִּתְלֵית בָּהֶם עִם הָאֱמוּנָה כִּי הָעוֹלָם חָדָשׁ וְכִי יְיָ בְּרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, שֶׁבָּרָא הַלּוּחוֹת וְהַמָּן וְזוּלָתוֹ, וְיָסוּרוּ מִלֵּב הַמַּאֲמִין סְפֵקוֹת הַפִּילוֹסוֹפִים וּבַעֲלֵי הַקַּדְמוּת.

91 HABER. No resuelvo absolutamente que fuesse la cosa por este modo; y quizá fue por otro camino mucho más profundo de lo que se puede imaginar; pero lo que se concluye de esto es creer, quien vio estas maravillosas estaciones, que aquel caso procedia de Dios inmediatamente, porque son cosas semejantes a la primera creacion; creyendo la alma en la ley que les fue dada, con la fé de que el mundo se inovó y que Dios lo creó, asi como les constó que creó las tablas, y la mamá, y las demás cosas; y se quitaran del corazon del creyente las dudas de los Philosophos y de los que creen la eternidad del mundo.

צב אָמַר הַכּוּזָרִי: הִזָּהֵר הֶחָבֵר שֶׁלֹּא תִטֶּה בְסִפּוּר שִׁבְחֵי עַמְּךָ וְתַעֲזֹב מַה שֶּׁנִּתְפַּרְסֵם מִמִּרְיָם עִם אֵלֶּה הַמַּעֲמָדוֹת, כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּתוֹךְ זֶה עָשׂוּ עֵגֶל וַעֲבָדוּהוּ מִבִּלְתִּי הָאֱלֹהִים.

92 CUZARY. Advierte (ô Haber) que no excedas en relatar las alabanzas de tu Pueblo, y dejes lo que es publico y notorio de su rebelion con todas estas maravillosas estaciones; porque oí decir que en medio de este tiempo hicieron un Becerro y lo adoraron, dejando a Dios.

צג אָמַר הֶחָבֵר: חֵטְא שֶׁהִגְדִּילוּהוּ עֲלֵיהֶם לִגְדֻלָּתָם וְהַגָּדוֹל מִי שֶׁחֲטָאָיו סְפוּרִים.

93 HABER. Este pecado fué exagerado y reputadoles por grande, respecto de su grandeza y excelencia; y aquel es grande cuyos pecados son notados y contados.

צד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְזֶה מִנְּטוֹתְךָ וַעֲזָרְךָ לְעַמְּךָ, וְאֵי זֶה עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, וְאֵי זֶה מַעֲשֶׂה יִשָּׁאֵר אַחַר זֶה?

94 CUZARY. Esto nace de te inclinares a favorecer y escuchar a tu Pueblo, por cuanto que delito puede ser mayor que este? y que grado de excelencia les podrá quedar despues de esto?

צה אָמַר הֶחָבֵר: הַרְפֵּה לִי מְעַט, עַד שֶׁאֲבָאֵר אֶצְלְךָ גְדֻלַּת הָעָם, וְדַי לִי לְעֵד, שֶׁהַשֵּׁם בְּחָרָם לְעָם וּלְאֻמָּה מִבֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְחוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עַל הֲמוֹנָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ כֻלָּם אֶל מַעֲלַת הַדִּבּוּר. וְעָבַר הָעִנְיָן אֶל נְשֵׁיהֶם וְהָיוּ מֵהֶן נְבִיאוֹת, אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כִּי אִם בִּיחִידִים מִבְּנֵי אָדָם אַחַר אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי אָדָם הָיָה שָׁלֵם מִבִּלְתִּי תְּנָאי, כִּי אֵין טְעָנָה בִּשְׁלֵמוּת מַעֲשֶׂה, מֵעוֹשֶׂה חָכָם יָכוֹל, מֵחֹמֶר בְּחָרוֹ לַצּוּרָה אֲשֶׁר חָפֵץ בָּהּ, וְלֹא מָנַע מוֹנֵעַ מִמֶּזֶג שִׁכְבַת זֶרַע הָאָב וְלֹא מִדַּם הָאֵם וְלֹא מֵהַמְּזוֹנוֹת וְהַהַנְהָגָה בִשְׁנֵי הַגִּדּוּל וְהַיַּנְקוּת וְהִתְחַלְּפוּת הָאַוִּיר וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ, כִּי יְצָרוֹ כְמַגִּיעַ לְתַכְלִית יְמֵי הַבַּחֲרוּת הַשָּׁלֵם בִּיצִירוֹתָיו וּבְמִדּוֹתָיו, וְהוּא אֲשֶׁר קִבֵּל הַנֶּפֶשׁ עַל תֻּמָּהּ, וְהַשֵּׂכֶל עַל תַּכְלִית מַה שֶּׁבִּיכֹלֶת הָאֱנוֹשִׁי, וְהַכֹּחַ הָאֱלֹהִי אַחַר הַשֵּׂכֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַמַּעֲלָה אֲשֶׁר בָּהּ יִדְבַּק בֵּאלֹהִים וּבְרוּחֲנִיִּים, וְיֵדַע הָאֲמִתּוֹת מִבְּלִי לִמּוּד, אֲבָל בְּמַחֲשָׁבָה קַלָּה, וּכְבָר נִקְרָא אֶצְלֵנוּ בֶּן־אֱלֹהִים, וְכָל הַדּוֹמִים לוֹ מִזַּרְעוֹ – בְּנֵי אֱלֹהִים. וְהוֹלִיד בָּנִים רַבִּים וְלֹא הָיָה מֵהֶם רָאוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם אֶלָּא הֶבֶל, כִּי הוּא הָיָה דוֹמֶה לוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֲרָגוֹ קַיִן אָחִיו מִפְּנֵי קִנְאָתוֹ בוֹ עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, נָתַן לוֹ תַחְתָּיו שֵׁת, וְהָיָה דוֹמֶה לְאָדָם, וְהָיָה סְגֻלָּה וָלֵב וְזוּלָתוֹ כִקְלִיפָּה. וּסְגֻלַּת שֵׁת אֱנוֹשׁ. וְכֵן הִגִּיעַ הָעִנְיָן עַד נֹחַ: בִּיחִידִים הָיוּ לְבָבוֹת, דּוֹמִים לְאָדָם וְנִקְרָאִים בְּנֵי אֱלֹהִים, שְׁלֵמִים בִּבְרִיאָתָם וּבְמִדּוֹתָם וּבַאֲרִיכוּת הַיָּמִים וּבְחָכְמוֹת וּבִיכֹלֶת, וּבִימֵיהֶם אָנוּ מוֹנִים מֵאָדָם וְעַד נֹחַ וְכֵן מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מֵהֶם מִי שֶׁלֹּא דָבַק בּוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְתֶרַח, אֲבָל אַבְרָהָם בְּנוֹ הָיָה תַּלְמִיד לַאֲבִי אָבִיו עֵבֶר, וְעוֹד – שֶׁהִשִּׂיג נֹחַ בְּעַצְמוֹ. וְהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי דָבֵק בָּהֶם מֵאֲבוֹת אֲבוֹתָם אֶל בְּנֵי בָנִים. וְאַבְרָהָם סְגֻלַּת עֵבֶר וְתַלְמִידוֹ וְעַל כֵּן נִקְרָא עִבְרִי, וְעֵבֶר הָיָה סְגֻלַּת שֵׁם וְשֵׁם הָיָה סְגֻלַּת נֹחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הָאַקְלִימִים הַשָּׁוִים אֲשֶׁר אֶמְצָעִיתָם וְחֶמְדָּתָם אֶרֶץ כְּנַעַן אַדְמַת הַנְּבוּאָה, וַיֵּצֵא יֶפֶת אֶל צָפוֹן וְחָם אֶל דָּרוֹם. וּסְגֻלַּת אַבְרָהָם מִכָּל בָּנָיו – יִצְחָק, וְהִרְחִיק כָּל בָּנָיו מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת הַמְסֻגֶּלֶת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְיֻחֶדֶת לְיִצְחָק, וּסְגֻלַּת יִצְחָק – יַעֲקֹב, וְנִדְחָה עֵשָׂו אָחִיו מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה יַעֲקֹב בָּאָרֶץ הַהִיא, וּבְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה, כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהָיָה לָהֶם הַמָּקוֹם הַהוּא הַמְיֻחָד בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְזֶה הָיָה תְחִלַּת חוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עַל קָהָל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הָיָה נִמְצָא כִּי אִם בִּיחִידִים. וַיִּשְׁמְרֵם הָאֱלֹהִים וַיַּפְרֵם וַיַּרְבֵּם וַיְגַדְּלַם בְּמִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְגֻדַּל הָאִילָן אֲשֶׁר שָׁרְשׁוֹ טוֹב, עַד שֶׁהוֹצִיא פְּרִי שָׁלֵם דּוֹמֶה לַפְּרִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִטַּע מִמֶּנּוּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְיוֹסֵף וְאֶחָיו, וְהָיָה מִן הַפְּרִי משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, וּכְמוֹ בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וּכְמוֹ רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ רְאוּיִים לִנְבוּאָה מַתְמֶדֶת, וְכִיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וְחוּר וְזוּלָתָם רַבִּים. וְאָז הָיוּ רְאוּיִים לְהֵרָאוֹת הָאוֹר עֲלֵיהֶם וְהַהַשְׁגָּחָה הַהִיא הָרִבּוֹנִית, וְאִם הָיוּ בֵינֵיהֶם מַמְרִים הָיוּ נִגְעָלִים, אַךְ הֵם בְּלִי סָפֵק סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹלַדְתָּם וְטִבְעָם מִן הַסְּגֻלָּה וַיּוֹלִידוּ מִי שֶּהָיָה סְגֻלָּה וְנִזְהָרִים בְּאָב הַמַּמְרֶה בַּעֲבוּר מַה שֶּׁיִּתְעָרֵב בּוֹ מִן הַסְּגֻלָּה אֲשֶׁר תֵּרָאֶה בִּבְנוֹ אוֹ בְּבֶן בְּנוֹ כְּפִי מַה שֶּׁתִּזְדַּכֵּךְ הַטִּפָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּתֶרַח וְזוּלָתוֹ מִמִּי שֶׁלֹּא נִדְבַּק בּוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אַךְ בְּשֹׁרֶשׁ תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁיּוֹלִיד סְגֻלָּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵן בְּתוֹלֶדֶת כָּל הַנּוֹלַד מֵחָם וָיָפֶת. וְנִרְאֶה כָזֶה בָּעִנְיָן הַטִּבְעִי, כִּי כַמָּה יֵשׁ מִבְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לָאָב כְּלָל אַךְ הוּא דוֹמֶה לַאֲבִי אָבִיו?! וְאֵין סָפֵק כִּי הַטֶּבַע הַהוּא וְהַדִּמְיוֹן הַהוּא הָיָה צָפוּן בָּאָב וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאָה לַהַרְגָּשָׁה, כַּאֲשֶׁר הָיָה צָפוּן טֶבַע עֵבֶר בְּבָנָיו עַד שֶׁנִּרְאָה בְאַבְרָהָם.

95 HABER. Dejame un poco hasta que te decláre la grandeza y excelencia del Pueblo de Ysrael, y bastame por prueba el haberlos Dios escogido por Pueblo suyo de entre las Naciones del mundo, y posar el caso Divino sobre su multitud, hasta que llegaron todos ellos al grado de la Profecia, y pasó la cosa a sus mujeres, de las cuales hubo algunas Profetizas, siendo que no habia posado el caso Divino sino en algunos singulares varones despues de Adam, primer hombre; porque Adam fue perfectisimo, sin clausula ni excepcion, por cuanto ninguna excepcion o objeccion se puede dar en la perfeccion de criatura hecha immediatamente por mano de Opfice Sapientisimo y omnipotente, y de materia que escogió para la forma que quiso, en el cual no intervino impedimento de la decompleccion de la simiente del padre ni la de sangre de la madre; ni de las calidades de los alimentos; ni el regimiento en los años de la educacion y puericia; ni de la mudanza del aire, de las aguas y de la tierra; porque lo formó como llegado a la edad juvenil, perfecto en sus miembros y en sus culidades, y recibió el alma en su perfeccion, y el entendimiento en el summo grado que puede la humanidad; y despues del entendimiento, la facultad Divina, a saber el grado con el cual se liga con Dios y con los espirituales; y tuvo verdadera noticia de las cosas, sin instruccion, solo con leve imaginacion; por lo cual fué llamado entre nosotros hijo de Dios; y todos los semejantes a el de su simiente, hijos de Dios; y teniendo muchos hijos, ninguno de ellos era capaz de suceder en lugar de Adam, sino Ebel, que era semejante a el; y matandolo Cain, su hermano, por embidiarle esta dignidad y prerogativa, le fue dado en su lugar Set, que era semejante a Adam, y el tesoro y corazon, y los demás como corteza; y el tesoro de Set fue Enos; y desde modo permaneció el caso Divino hasta Noach en singulares varones, todos semejantes a Adam y llamados hijos de Dios, perfectos en su creacion, en estatura, en larga edad, en siencia y en fuerzas; y por sus edades contamos desde Adam hasta Noach, y desde Noach hasta Abraham; y puede ser que hubiesse alguno de ellos que no se comunicase con en el caso Divino, como Terach; pero Abraham su hijo fué discipulo de su abuelo Eber; ultra de que el mismo alcanzó a Noach, y el caso Divino continuó en ellos de abuelos a nietos; y Abraham era el tesoro de Eber y su discipulo, por cuya causa se llamó Ebreo, y Eber era el tesoro de Sem, y, Sem tesoro de Noach, por ser el heredero de los Climas templados, cuyo medio y el más excelente de ellos es la tierra de Quenaan, tierra de la Profecia; y salió Yephet al Aquilon, y Cham al Meredion; de los hijos de Abraham fué el tesoro Yshach y apartó todos sus hijos de esta tierra singular, para que fuesse propria de Yshach; y el tesoro de Yshach fué Yaacob siendo rebotado Esan para que poseyese Yaacob esa tierra; y los hijos de Yaacob fueron todos tesoro, dignos todos ellos del caso Divino, y les tocó de derecho aquel lugar dedicado para el caso Divino; este fue el principio de posar el caso Divino sobre congregacion, no habiendo antes residido sino en algunos singulares varones; y los guardó Dios, y los frutificó, y los multiplicó, y engrandeció en Egipto, como crece el arbol de buena raiz hasta que produce fructo perfecto, semejante al fruto primero de que fué plantado; a saber Abraham, Yshach y Yaacob y Yoseph, y sus hermanos; de esta calidad de fructo fueron Mosseh, Aharon y Miryam, Besalel y Aoliab, las cabezas de las Tribus, y los setenta viejos, que fueron merecedores de Prophecia continua, y Yeosuah, hijo de Nun, y Caleb, hijo de Yephuné, y Chut, hijo de Miryam, y otros muchos, entonces fueron capaces de se les manifestar la luz Divina y la graciosa providencia; y si hubo entre ellos rebeldes, fueron rebotados; pero con todo, ellos sin duda eran tesoro respecto de su nacimiento y naturaleza, que procedieron del tesoro y engendraron quien habia de ser tesoro y se percataban en el padre rebelde, por lo que estaba mezclado en el del tesoro que se habia de manifestar en su hijo o en su nieto, segun se purificase la simiente, como habemos dicho, en Therach y otros, en los cuales no se comunicó el caso Divino; pero habia en la raiz de su generacion virtud de engendrar tesoro, lo que no hubo en la generacion de todos los nacidos de Cham y Yephet; y veremos semejante a esto, en el caso natural, cuantos hombres hay que no son semejantes al padre totalmente, sino al abuelo? y no hay duda que aquella naturaleza semejante estaba guardada en el padre, aunque no se muestre a los sentidos, asi como estaba guardada la naturaleza de Eber en sus hijos hasta que se manifestó en Abraham.

צו אָמַר הַכּוּזָרִי: זֹאת בֶּאֱמֶת הִיא הַגְּדֻלָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאָדָם, וְאָדָם הָיָה הַגָּדוֹל שֶׁבִּבְרִיאוֹת הָאָרֶץ, וְנִתְחַיְּבָה לָכֶם הַגְּדֻלָּה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים בָּאָרֶץ. אֲבָל אַיֵּה הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת מִן הַחַטָּאת הַזֹּאת?

96 CUZARY. Esta es verdaderamente la dignidad procedida de Adam, el cual fué el más excelente de las criaturas terrestres; y se vos debe la superioridad sobre todos los existentes en la tierra; pero donde queda esta dignidad, después de este enorme pecado?

צז אָמַר הֶחָבֵר: כִּי הָאֻמּוֹת כֻּלָּם בַּזְּמָן הַהוּא הָיוּ עוֹבְדִים צוּרוֹת, וְאִלּוּ הָיוּ הַפִּילוֹסוֹפִים, מְבִיאִים מוֹפֵת עַל הַיִּחוּד וְעַל הָאֱלֹהוּת לֹא הָיוּ עוֹמְדִים מִבְּלִי צוּרָה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ וְאוֹמְרִים לַהֲמוֹנָם, כִּי הַצּוּרָה הַזֹּאת יִדְבַּק בָּהּ עִנְיָן אֱלֹהִי וְכִי הִיא מְיֻחֶדֶת בְּדָבָר מֻפְלָא נָכְרִי. וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס זֶה אֶל הָאֱלֹהִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻבָּדִים אֶצְלֵנוּ, עַד שֶׁאָנוּ מִתְבָּרְכִים בָּהֶם וּבַעֲפָרָם וְאַבְנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס אוֹתוֹ אֶל רוּחֲנִיּוּת כּוֹכָב מִן הַכּוֹכָבִים אוֹ חַיִל מִן הַחֲיָלִים אוֹ מַעֲרֶכֶת מַזָּל וְזוּלַת זֶה, וְלֹא הָיוּ מַסְכִּימִים הֶהָמוֹן עַל תּוֹרָה אֶחָת, אֶלָּא בְצוּרָה מֻרְגָּשָׁה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ. וְהָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְצַפִּים לְמַה שֶּׁיָּעַד אוֹתָם משֶׁה שֶׁיּוֹרִיד לָהֶם עִנְיָן מֵאֵת יְיָ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ וְיַקְבִּילוּהוּ כַאֲשֶׁר הָיוּ מַקְבִּילִים עַמּוּד הֶעָנָן וְעַמּוּד הָאֵשׁ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, אֲשֶׁר הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו וּמַקְבִּילִים וּמְגַדְּלִים אוֹתוֹ וּמְשֶׁתַּחֲוִים נִכְחוֹ לֵאלֹהִים, וְכֵן הָיוּ מַקְבִּילִים עַמּוּד הֶעָנָן אֲשֶׁר הָיָה יוֹרֵד עַל משֶׁה בְּדַבֵּר אִתּוֹ הָאֱלֹהִים וְהָיוּ עוֹמְדִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁתַּחֲוִים נִכְחוֹ לֵאלֹהִים. וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הָעָם דִּבְרֵי עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וְעָלָה משֶׁה עַל הָהָר לְהוֹרִיד לָהֶם הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם אָרוֹן לִהְיוֹת לָהֶם דָּבָר נִרְאֶה שֶׁיְּכַוְּנוּ נֶגְדּוֹ, שֶׁבּוֹ הַבְּרִית לֵאלֹהִים וְהַבְּרִיאָה הָרִבּוֹנִית, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַלּוּחוֹת, זוּלַת מַה שֶּׁדָּבַק בָּאָרוֹן מֵהֶעָנָן וְהַכָּבוֹד וּמַה שֶּׁנִּרְאָה בַעֲבוּרוֹ מֵהַמּוֹפְתִים, וְנִשְׁאֲרוּ הָעָם מְצַפִּים לְרֶדֶת משֶׁה וְהֵם עַל עִנְיָנָם לֹא שִׁנּוּ תָאֳרָם וְעֶדְיָם וּבִגְדֵיהֶם, אֲשֶׁר עָמְדוּ בָהֶם יוֹם מַעֲמַד הַר סִינַי אַךְ נִשְׁאֲרוּ בִתְכוּנָתָם מַמְתִּינִים לְמשֶׁה לְעִתִּים, וּבוֹשֵׁשׁ מֵהֶם אַרְבָּעִים יוֹם וְהוּא לֹא לָקַח צֵידָה וְלֹא נִפְרַד מֵהֶם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיָּשׁוּב לְיוֹמוֹ, אָז גָבְרָה הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה עַל קְצָת הֶהָמוֹן הַהוּא הַגָּדוֹל וְהִתְחִילוּ הֲמוֹן הָעָם לְהֵחָלֵק מַחְלְקוֹת וּמַרְבִּים הָעֵצוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת עַד שֶׁנִּצְטָרְכוּ מֵהֶם אֲנָשִׁים לְבַקֵּשׁ נֶעֱבָד מֻרְגָּשׁ יְכַוְּנוּ נֶגְדּוֹ כִשְׁאָר הָאֻמּוֹת, מִבְּלִי שֶׁיְּכַחֲשׁוּ בֶאֱלֹהוּת מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, אֲבָל – שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח לָהֶם לְהַקְבִּיל אֵלָיו, כְּשֶׁיְּסַפְּרוּ נִפְלְאוֹת אֱלֹהֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַפְּלִשְׁתִּים בָּאָרוֹן שֶׁאָמְרוּ כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם, וְכַאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּשָּׁמָיִם וּבְכָל דָּבָר שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁתְּנוּעָתוֹ אָמְנָם הִיא בְחֵפֶץ הָאֱלֹהִים מִבְּלִי מִקְרֶה וְלֹא רְצוֹן אָדָם וְלֹא טֶבַע. וְחַטָּאתָם הָיְתָה בַצִּיּוּר אֲשֶׁר נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם וְשֶׁיִּחֲסוּ עִנְיָן אֱלֹהִי אֶל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְיָדָם וּרְצוֹנָם מִבְּלִי מִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְיֵשׁ לָהֶם הִתְנַצְּלוּת – בְּמַה שֶּׁקָּדַם מֵהַמַּחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, וְלֹא הִגִּיעוּ עוֹבְדָיו אֶל שְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִיש מִכְּלָל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁהָיוּ. אֲבָל הִתְנַצְּלוּת הַגְּדוֹלִים שֶׁסִּיְּעוּ בַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה – בַּעֲבוּר שֶׁיֵּרָאֶה הַמַּמְרֶה מֵהַמַּאֲמִין כְּדֵי לַהֲרֹג הַמַּמְרֶה הָעוֹבֵד אוֹתוֹ, וְנֶחְשַׁב לָהֶם לְעָוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוּ הַמְּרִי מִן הַכֹּחַ וְהַמַּצְפּוּן אֶל גְּבוּל הַמַּעֲשֶׂה. וְלֹא הָיָה הֶעָוֹן הַהוּא יְצִיאָה מִכְּלָל עֲבוֹדַת מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, אַךְ הָיָה מְרִי לִקְצָת מִצְוֹתָיו, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הִזְהִיר מִן הַצּוּרוֹת, וְהֵם עָשׂוּ צוּרָה, וְהָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין, שֶׁלֹּא יִקְבְּעוּ לְעַצְמָם דָּבָר שֶׁיַּקְבִּילוּהוּ וְיִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו, וּמִזְבֵּחַ וְקָרְבָּנוֹת. וְזֶה הָיָה מֵעֲצַת מִי שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם מִן הַחוֹזִים וְהָאִצְטַגְנִינִים, חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ פְעֻלּוֹתָם הַסְּבָרִיּוֹת קְרוֹבוֹת מִן הַמַּעֲשִׂים הָאֲמִתִּיִּים, וְהָיָה עִנְיָנָם בָּזֶה כְּעִנְיַן הַכְּסִיל, אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, שֶׁנִּכְנַס בַּחֲנוּת הָרוֹפֵא וְהֵמִית הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיָה מוֹעִילָם בָּרְפוּאוֹת הָהֵם קֹדֶם לָכֵן. עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנַת הָעָם לָצֵאת מֵעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, אַךְ הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם מִשְׁתַּדְּלִים בָּעֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן בָּאוּ אֶל אַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן חָפֵץ לְגַלּוֹת מַצְפּוּנָם, וְעַל כֵּן סִיַּע בַּעֲשׂוֹתוֹ וְנֶאֱשַׁם בְּהוֹצָאָתוֹ מִרְיָם מִן הַכֹּחַ אֶל הַמַּעֲשֶׂה. וְהַדָּבָר הַהוּא הוּא מְרֻחָק וּמְגֻנֶּה אֶצְלֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בַּזְּמָן הַזֶּה צוּרוֹת נֶעֱבָדוֹת בְּרֹב הָאֻמּוֹת וְהָיָה קַל בַּזְּמָן הַהוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּל הָאֻמּוֹת צוּרוֹת לַעֲבֹד אוֹתָם. וְאִלּוּ הָיְתָה חַטָּאתָם שֶׁעָשׂוּ בַּיִת בִּרְצוֹנָם לַעֲבוֹדָה, לְכַוֵּן אֵלָיו וּלְהַקְרִיב בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת וּלְכַבְּדוֹ, לֹא הָיָה דָבַר גָּדוֹל בְּעֵינֵינוּ, מִפְּנֵי מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ נוֹהֲגִים בּוֹ הַיּוֹם, מֵעֲשׂוֹת בָּתִּים בִּבְחִירָתֵנוּ וְגַדְּלֵנוּ לָהֶם וְהִתְבָּרְכֵנוּ בָהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר שֶׁהַשְּׁכִינָה חָלָה בָהֶם וְהַמַּלְאָכִים חוֹנִים סְבִיבוֹתֵיהֶם' וְלוּלֵא הַצֹּרֶך לְהִתְחַבְּרוּת קְהָלֵנוּ, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה נָכְרִי, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִימֵי הַמְּלָכִים, שֶׁהָיוּ מוֹחִים בַּאֲנָשִׁים מִשְׁתַּדְּלִים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בָּתִּים לַעֲבוֹדָה, הָיוּ נִקְרָאִים בָּמוֹת, וְהָיוּ חֲסִידֵי הַמְּלָכִים הוֹרְסִין אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְגַדְּלוּ זוּלָתִי הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הָאֱלֹהִים וְהַתְּכוּנָה אֲשֶׁר צִוָּה בָהּ. וְלֹא הָיָה הַדָּבָר נָכְרִי בַצּוּרוֹת, אֲשֶׁר צִוָּה הוּא בָהֶם מֵהַכְּרוּבִים. וְעִם כָּל זֶה נֶעֶנְשׁוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָבְדוּ הָעֵגֶל בַּיּוֹם הַהוּא וַהֲרָגוּם, וְהָיָה מִסְפַּר כֻּלָּם שְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ מִכְּלָל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְלֹא פָסַק הַמָּן לָרֶדֶת לִמְזוֹנָם, וְהֶעָנָן לְסוֹכֵךְ עֲלֵיהֶם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לְהַנְחֹתָם, וְהַנְּבוּאָה מַתְמֶדֶת וְנוֹסֶפֶת בֵּינֵיהֶם, וְלֹא נֶעְדַּר מֵהֶם דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם זוּלַת שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת, אֲשֶׁר שְׁבָרָם משֶׁה, וְהִתְפַּלֵּל לְהֲשִׁיבָם וְהוּשְׁבוּ לָהֶם וְכֻפַּר לָהֶם הֶעָוֹן הַהוּא.

97 HABER. Todas las Naciones, en aquel tiempo, adoraban figuras; y aun los mismos Philosophos, que traian demostraciones sobre la unidad de Dios y su Divinidad, no estaban sin figuras, a quien dirigían su intencion y devocion; y decian a la plebe que en aquella figura se comunicaba cosa Divina y que era singularisada en maravillosa virtud y propiedad extraña; algunos de ellos atribuian esto a Dios, como nosotros el dia de hoy tenemos entre nos en veneracion algunos lugares sagrados, hasta bendecirmonos con ellos y con su polvo y sus piedras; otros lo atribuian a virtud espiritual de algun Planeta, o de algun ejercito de estrellas, o Signo del Zodiaco y semejante; y no concordaba la plebe en alguna religion, sino mediante alguna figura sensible, a quien dirigian su devocion; y estaban los hijos de Israel esperando lo que Mosseh les habia prometido, de les traer una cosa de Dios, que la habian de ver y, recibirla, asi como recibian el pilar de la nube y el pilar del fuego cuando salieron de Egipto, que miraban para el, y lo recibian y lo reverenciaban, y, delante de el se encorbaban a Dios; y asi mismo recibian el pilar de la nube que decendia sobre Mosseh cuando hablaba Dios con el, y, se encorbaban delante de el a Dios; y cuando oyeron el Pueblo las palabras de los diez mandamientos y subió Mosseh al monte para les traer las tablas escritas y para haver para ellas Arca, para que tuviesen cosa visible delante de la cual hiciesen su devocion; y que estuviese en ella el pacto de Dios y la crianza Divina, a saber las tablas, fuera de lo que estaba ligado con la Arca de la nube, y la gloria y los milagros que por ella se manifestaron; y quedaron el Pueblo esperando que decendiese Mosseh, en el mismo estado en que estaban, sin mudar su forma, sus afeites y sus vestidos, con los cuales estubieron el dia de la estacion del monte de Sinay; pero quedaron en la misma forma esperando a Mosseh, el cual tardó cuarenta dias, sin llevar alguna vianda, ni se apartó de ellos sino para volver en el mismo dia; entonces superó el pensamiento malo en algunos de aquel grande Pueblo, y empezaron la plebe a dividirse en partes, variando consejos y pensamientos, hasta que se juntaron algunos varones de ellos a pretender un objeto sensible, delante el cual dirigiesen su devocion a Dios, como las demás negando en el Dios que los sacó Naciones; empero no negando de Egipto, sino que fuese propuesto delante de ellos para recibirlo cuando contasen las maravillas de su Dios, como hicieron los Phelisteos con la Arca, que dijeron que Dios estaba alli; y como nosotros hacemos en los Cielos y en toda cosa que sabemos que su movimiento es por voluntad de Dios, no por accidente, ni por voluntad de hombre ni por naturaleza; y el pecado suyo fue el hacer figura que les fue prohibido y atribuir el caso Divino a lo que hicieron con sus manos, por su voluntad y arbitrio, sin mandamiento de Dios; y tienen disculpa en la disencion que precedió entre ellos, y no llegaron los que lo adoraron a tres mil varones, de seis cientos mil que eran; pero la disculpa de los grandes que ayudaron a hacerlo fué para que se manifestase y distinguiese el rebelde del creyente, para que fuese muerto el rebelde que lo adorase; y fueles imputado por pecado, porque sacaron la rebelion, de potencia oculta, a acto; y no fue aquel delito salir del servicio del que los sacó de Egipto, sino transgredir alguno de sus preceptos, que habiendo Dios prohibido las imagenes, ellos hicieron imagen; y debian de esperar y no constituir cosa que recibiesen y siguiesen detras de ella, y Ara y sacrificios; lo cual procedió del consejo de los Astrologos que habia entre ellos, que imaginaron serian sus acciones contingentes poco indiferentes de las acciones verdaderas; y les sucedió en esto como el caso del ignorante, de que hicimos mencion, que entró en la Botica del Medico y mató los hombres que curaba antes de eso con aquellos medicamentos; con ser que no fué la intencion del Pueblo salir del servicio de Dios, pero les parecia que procuraban su culto, y por eso vinieron a Aharon a descubrir su oculto pensamiento, y el ayudó a hacerlo; y fué culpado por sacar la rebelion de ellos de potencia a acto; y ese caso nos parece muy grave, porque no se usa en este tiempo en la mayor parte de las Naciones adoracion de figuras; y en aquel tiempo era tenido por cosa leve, porque todas las Naciones hacian figuras para adorarlas; y si fuera su pecado hacer por su arbitrio una casa para el culto Divino, a la cual dirigiesen su devocion y sacrificasen en ella sus sacrificios y la venerasen, no nos pareceria cosa grave, porque usamos hoy hacer casas, y las veneramos y engrandecemos, y somos bendecidos por ellas; y puede ser que digamos que la Divinidad asiste en ellas, y los Angeles posan al rededor de ellas; y si no fuera la necessidad del ajuntamiento de nuestras congregas, fuera esta cosa estraña, como fué en tiempo del Reino, que impedian a los hombres diligentes que hacian casas para el culto Divino, que llamaban Altares, y los Reyes pios las derrocavbn para que no venerasen sino la casa en que Dios habia escogido y en la forma que habia encomendado. Y no era en ella cosa estraña las figuras que Dios mandó se hiciesen, a ssaber los Cherubim; y con todo esto fueron castigados en el mismo dia los hombres que adoraron al Becerro y los mataron, siendo el numero de todos ellos tres mil varones, de seis cientos mil; y no dejó la maná de decender para su sustento, ni la nube de cubrirlos, ni el pilar de fuego para guiarlos; y la Prophecia fue continuada y aumentada entre ellos; y no les faltó cosa ninguna de lo que Dios les habia dado, sino las dos tablas, que las quebró Mosseh, y hizo oracion para restaurarlas, y les fueron restauradas, y, les fue perdonado aquel delito.

צח אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר עָזַרְתָּ עֲצָתִי בְּמַה שֶּׁעָלָה בְדַעְתִּי וּבְמַה שֶּׁרְאִיתִיו בַּחֲלוֹמִי, כִּי אֵין הָאָדָם מַגִּיעַ אֶל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֶלָּא בְדָבָר אֱלֹהִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: בְּמַעֲשִׂים שֶׁיְּצַוֵּם הָאֱלֹהִים. וְאִם לֹא – הִנֵּה רֹב בְּנֵי אָדָם מִשְׁתַּדְּלִים, אֲפִילוּ הַחוֹזֶה וְהַקּוֹסֵם וְעוֹבֵד הָאֵשׁ וְעוֹבֵד הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּשְׁנִים וְזוּלָתָם.

98 CUZARY. Yá ayudaste a mi consejo en lo que me parecia y en lo que vi de en mi sueño, que no puede llegar el hombre al caso Divino, sino por medio de cosa Divina; esto es, por obras encomendadas de Dios; y si no fuera asi, la mayor parte de los hombres obran, aun el Astrologo y el Adivino, el que adora al fuego, el que adora al Sol y los que adoran a dos causas, y otros.

צט אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן־הוּא, וְכֵן כָּל תּוֹרוֹתֵינוּ כֻלָּם כְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה מִדִּבּוּר הָאֱלֹהִים עִם משֶׁה, וּמִמַּה שֶּׁכָּתַב משֶׁה וְנָתַן לֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַהוּא בְקִבּוּצָם בַּמִּדְבָּר, לֹא נִצְטָרְכוּ בָהּ לְקַבָּלָה וְלֹא לְהוֹרָאַת פַּרְשָׁה פַּרְשָׁה וּמִצְוָה מִצְוָה, וּתְכוּנַת הַקָּרְבָּנוֹת וְאֵיךְ מַקְרִיבִים אוֹתָם וּבְאֵיזֶה מָקוֹם וּלְאֵיזֶה צַד וְאֵיךְ נִשְׁחָטִים וְאֵיךְ עוֹשִׂים בְּדָמָם וְנִתְחֵיהֶם מִמְּלָאכוֹת חֲלוּקוֹת, כֻּלָּם בְּבֵאוּר מֵאֵת הָאֱלֹהִים שֶׁלֹּא יֶחְסַר מֵהֶם דָּבָר קָטָן וְיִפָּסֵד הַכֹּל, כְּמוֹ הַהֲוָיוֹת הַטִּבְעִיּוֹת, אֲשֶׁר הֵם מִתְחַבְּרוֹת מִיחָסִים דַּקִּים לֹא תַשִּׂיגֵם הַמַּחֲשָׁבָה לְדַקּוּתָם, אֲשֶׁר אִם יֶאֱרַע מִכְשׁוֹל מְעַט בַּיְחָסִים הָהֵם הָיְתָה נִפְסֶדֶת הַהֲוָיָה הַהִיא וְלֹא הָיָה בַּצֶּמַח הַהוּא אוֹ הַחַי הַהוּא אוֹ הָאֵבֶר הַהוּא דֶרֶךְ מָשָׁל אֶלָּא מֻפְסָד אוֹ נֶעְדָּר. וְכֵן נִזְכַּר אֵיךְ תְּנֻתַּח הַבְּהֵמָה הַנִּקְרֶבֶת, וּמַה יֵּעָשֶׂה בְאֵבֶר אֵבֶר, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַאֲכִילָה וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לִשְׂרֵפָה וּמִי יֹאכַל וּמִי יִשְׂרוֹף וּמִי יַקְרִיב מִכִּתּוֹת, מִצְוָה בָהֶם לֹא יַעַבְרוּם, וְאֵיךְ תִּהְיֶה תְכוּנַת הַמַּקְרִיבִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהֶם פְּגָם – עַד תַּכְשִׁיטֵיהֶם וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן מַלְבּוּשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לָבֹא אֶל מְקוֹם הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, מְקוֹם הַשְּׁכִינָה וְהָאָרוֹן וְהַתּוֹרָה, וּמַה שֶּׁנִּתְלָה בָזֶּה מִן הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּמַדְרֵגוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת וְהַתְּפִלּוֹת, דָּבָר שֶׁיֶּאֱרַךְ סִפּוּרוֹ אַךְ סוֹמְכִים בּוֹ עַל קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּמַה שֶּׁהֶעְתִּיקוּ רַבּוֹתֵינוּ, וְהַכֹּל מִדִּבְרֵי אֱלֹהִים עִם משֶׁה. וְכֵן תְּכוּנַת הַמִּשְׁכָּן כֻּלָּהּ הָרְאֲתָה לְמשֶׁה בְהַר סִינָי: הַמִּשְׁכָּן, וְהָאֹהֶל, וְהַשֻּׁלְחָן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאָרוֹן, וַחֲצַר הַמִּשְׁכָּן, וְעַמּוּדָיו, וּמִכְסָיו, וְכָל מַלְאֲכוֹתָיו הָרְאוּ לוֹ רוּחֲנִיּוֹת וְצִיֵּר אוֹתָם גַּשְׁמִיּוֹת כַּאֲשֶׁר הֻתְווּ לוֹ, וְכֵן הַבַּיִת הָגָּדוֹל, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה, הָרְאָה לְדָוִד צוּרָתוֹ רוּחֲנִיּוֹת, וְהַבַּיִת הָעוֹלָמִי הַקָּדוֹש אֲשֶׁר יֻעַדְנוּ בּוֹ, הָרְאָה לַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל צוּרָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ. וְאֵין בַּעֲבוֹדַת הָאֵל סְבָרָא וְלֹא הַקָּשָׁה וְלֹא הִתְחַכְּמוּת, וְאִלּוּ הָיָה כֵן,– הָיוּ הַפִּילוֹסוֹפִים מַגִּיעִים בְּרֹב חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם לְכֵפֶל מַה שֶּׁהִגִּיעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

99 HABER. Asi es; y asi todos nuestros preceptos estan escritos en la ley, de la boca de Dios hablando con Mosseh, y de Mosseh escritos, y dados a aquel grande Pueblo congregados en el desierto, no necesitando en ellos de tradicion ni de explicacion de cada capitulo y precepto; y la calidad de los sacrificios, y, como se habian de sacrificar, y en que lugar, y, para que lado, y como se habian de degoslar y las diferentes acciones que se habian de hacer de su sangre y sus miembros, todas estas cosas fueron expresamente declaradas por Dios, para que no faltase la minima cosa de ellas y se corrumpiese todo, como en las generaciones naturales que son compuestas de proporciones y propriedades subtiles, que por su subtileza no las puede comprehender la imaginacion, que si sucediere algun pequeño defecto en aquellas propiedades, se corrurripirá aquella generacion, y no será aquella planta, o animal, o miembro, sino corrupto, o privado de ser. Y asi mismo se hace mencion de como se ha de desmembrar el animal sacrificado, y lo que se ha de hacer en cada miembro, y lo que se ha de comer, y lo que se ha de quemar, y quien ha de comer, y quien ha de quemar y quien ha de sacrificar, de las clases a quien toca el precepto; y como debe de ser la calidad de los que han de sacrificar, hasta que no haya en ellos defecto, con sus ornamentos y vestidos, particularmente los vestidos del Summo Pontifice, a quien fue concedida licencia de entrar en el lugar de la asistencia del caso Divino, lugar de la Divinidad, y la Arca y la ley; y lo que es anexo a esto de la santidad y purificacion; y los grados de las purificaciones, y santidades, y oraciones, que seria muy dilatado el referirlos; pero todo fundado en la ley y en lo que recibieron nuestros Sabios por tradicion, y todo de las palabras de Dios con Mosseh; y asi la forma del Tabernaculo toda fue mostrada a Mosseb en el monte de Sinay, el Tabernaculo, la tienda, la mesa, la almenara, la arca, el patio del Tabernaculo, sus pilares, sus cubiertas y todas sus obras le fueron mostradas en espiritualidad, y sus formas corporales, como le pusieron en condicion; y asi la casa grande que edificó Selomoh, fue mostrado a David su forma espiritual; y la casa santa eterna, que nos es prometida, fué mostrado al Propheta Yechezquel, su forma y su composicion; y no hay en el culto de Dios consideracion ni razon, ni sabiduria humana; que si tal fuera, alcanzarian los Philosophos con su ciencia y entendimiento, doblado de lo que alcanzaron los hijos de Israel.

ק אָמַר הַכּוּזָרִי: בִּכְמוֹ זֶה תָנוּחַ הַנֶּפֶשׁ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מִבְּלִי סָפֵק וְלֹא פִקְפּוּק, שֶׁיָּבֹא נָבִיא לַעֲבָדִים מְשֻׁעְבָּדִים לְחוּצִים וְיִיעַד אוֹתָם שֶׁיֵּצְאוּ מֵעֲבוֹדָתָם בָּעֵת הַהִיא מִבְּלִי אִחוּר עַל הַתְּכוּנָה הַהִיא, וְשֶׁיַּכְנִיסֵם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְהִיא בְיַד שֶׁבַע אֻמּוֹת כָּל אַחַת חֲזָקָה מֵהֶם, וְהוֹדִיעַ לְכָל שֵׁבֶט חֶלְקוֹ מֵהָאָרֶץ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלֶיהָ, וְהִתְקַיֵּם הַכֹּל בִּזְמַן מֻעָט בְּמוֹפְתִים נוֹרָאִים, זֶה מאַמֵּת גְּדֻלַּת הַשּׁוֹלֵחַ וּכְבוֹד הַשָּׁלוּחַ וְגֹדֶל מַעֲלַת אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם לְבַדָּם שֻׁלָּח. וְאִלּוּ הָיָה אוֹמֵר כִּי אֲנִי שָׁלוּחַ לְיַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה דְבָרוֹ מַגִּיעַ עַד חֶצְיוֹ הָיָה פְּגָם בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִשְׁלְמָה כַוָּנַת הַבּוֹרֵא בִשְׁלִיחוּתוֹ, וְהָיָה מוֹנֵעַ הַשְׁלָמָתָהּ הֱיוֹת סֵפֶר תּוֹרָתוֹ עִבְרִי, וְהָיָה מַעֲמָס עַל אֻמּוֹת שְׁבָא וְהֹדּוּ וְכוּזָר לַהֲבִינוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי מֵאוֹת שָׁנִים, אוֹ שֶׁיִּקְרֶה לָהֶם לְהִשְׁתַּנּוֹת אֲלֵיהֶם בַּעֲבוּר נִצָּחוֹן אוֹ שְׁכוּנָה לֹא בִרְאִיַּת הַנָּבִיא בְעַצְמוֹ, אוֹ נָבִיא אַחֵר שֶׁמֵּעִיד וּמַזְהִיר עַל תּוֹרָתוֹ.

100 CUZARY. Con semejantes razones se satisface la alma para recebir la ley, sin le quedar duda ni escrupulo alguno; porque venir un Propheta a esclavos sujetos y oprimidos, y prometerles que saldrian de su esclavitud en tal modo y en tal tiempo, sin ninguna dilacion, y que conquistarian la tierra de Queriaan, la cual poseian en aquel tiempo siete Naciones, que cada una de ellas era mas poderosa que ellos; señalando a cada Tribu su parte de la tierra, antes que viniesen a ella, y cumplirse todo en breve tiempo, con terribles milagros, esto verifica la grandeza del enviante, la gloria y honor del enviado, y, la grande excelencia del Pueblo a quien solamente fue enviado; y si dijesse: yo soy mandado para enderezar todo el mundo, y no llegase su palabra hasta la mitad, seria defectuosa su mensaje, pues no se cumplia la intencion del Creador en la tal embajada; y seria grande obstaculo y, impedimento para la perfeccion de su mensaje, estar el libro de su ley escrito en lengua hebrea; y seria dificil, molesto y trabajoso en grande manera a las Naciones de Sebâ, India y Cuzar el entenderlo y hacer lo que está escrito en el; sino despues de muchos centenares de años, que les sucediese mudarse a ellos, por ocasion de victoria, o de comunicacion de vecindad, o por las razones y pruebas del mismo Profeta, o por otro Profeta que persuadiese y exortase a la observacion de su ley.

קא אָמַר הֶחָבֵר: לֹא קָרָא משֶׁה לְתוֹרָתוֹ זוּלָתִי עַמּוֹ וְאַנְשֵׁי לְשוֹנוֹ, וְיָעַד אוֹתָם הַבּוֹרֵא לְהַזְהִיר עַל תּוֹרָתוֹ כָּל הַיָּמִים עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, וְעָשָׂה כֵן כָּל יְמֵי הָרָצוֹן וְהַזְּמָן שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה בֵינֵיהֶם.

101 HABER. No llamó Mosseh a su ley, sino a su Pueblo, y a la gente de su lengua; y les prometió Dios de exortarlos por mano de los Prophetas a la observancia de su ley eternamente; lo que hizo todo el tiempo de la gracia, y que asistió la Divinidad entre ellos.

קב אָמַר הַכּוּזָרִי: וַהֲלֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיְּיַשֵּׁר הַכֹּל וְהָיָה זֶה יוֹתֵר נָכוֹן וְרָאוּי בַּחָכְמָה.

102 CUZARY. No seria mucho mejor que enderezase todo el universo, y seria esto más decente y conveniente a la Sapiencia Divina?

קג אָמַר הֶחָבֵר: וַהֲלֹא הָיָה יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים כֻּלָּם מְדַבְּרִים. אִם כֵּן כְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁקָּדַם בְּהֶמְשֵׁךְ זֶרַע אָדָם, וְהֵיאַךְ חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּאִישׁ, שֶׁהָיָה לֵב הָאַחִים וּסְגֻלַּת הָאָב, מְקַבֵּל לָאוֹר הַהוּא, וזוּלָתוֹ כַקְּלִפָּה אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, עַד שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה וָלֵב' נִבְדָּלִים מִבְּנֵי אָדָם בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים אֱלֹהִיִּים, שָׂמִים אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מִין אַחֵר מַלְאֲכוּתִי, מְבַקְשִׁים כֻּלָּם מַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְרֻבָּם מַגִּיעִים אֵלֶיהָ, וּמִי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, קָרוֹב לָהּ בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְצִים וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה וּפְגִיעַת הַנְּבִיאִים. וְדַע, כִּי כָל אֲשֶׁר יִפְגַּע נָבִיא בְעֵת פָּגְעוֹ אוֹתוֹ וְשָׁמְעוֹ דְבָרָיו הָאֱלֹהִיִּים, מִתְחַדֶּשֶׁת לוֹ רוּחֲנִיּוּת וְנִפְרָד מִסּוּגוֹ בְזַכּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקָהּ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת הָהֵם וְהִדָּבְקוֹ בָעֲנָוָה וּבַטָּהֳרָה. זֹאת תִּהְיֶה אֶצְלָם הָרְאָיָה הַנִּרְאֵית וְהָאוֹת הַבָּהִיר בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁתָּשׁוּב נֶפֶשׁ הָאָדָם אֱלֹהִית, תִּפָּרִד מֵחוּשָׁיו וְתִרְאֶה הָעוֹלָם הַהוּא הָעֶלְיוֹן וְתֵהָנֶה בִרְאִיַּת הָאוֹר הַמַּלְאֲכוּתִי וּשְׁמִיעַת הַדִּבּוּר הָאֱלֹהִי, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַהִיא תִהְיֶה בְטוּחָה מִן הַמָּוֶת כְּשֶׁיִּכְלוּ כֵלֶיהָ הַגּוּפִיִּים. וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא תּוֹרָה שֶׁמַּגִּיעִים בִּידִיעָתָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת בַּמָּקוֹם אֲשֶֹר צִוְּתָה וְעִם הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר צִוְּתָה בָהֶם, הִיא מִבְּלִי סָפֵק הַתּוֹרָה שֶׁמֻּבְטָח בָּהּ לְהַשְׁאִיר הַנְּפָשׁוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת.

103 HABER. Y no seria tambien mucho mejor que los animales todos fuesen racionales? yá parece que has olvidado lo que queda dicho de la continuacion de la simiente de Adam, y como posava el caso Divino en el varon singular, que era el corazon de los hermanos y el tesoro del Padre, recipiente de aquella luz Divina, y los demás como la corteza, que no la recibian, hasta que vinieron los hijos de Jaacob, que fueron todos ellos tesoros y corazon, distintos y separados de los demás hombres en propiedades particulares Divinas, que los pusieron en tales estado como si fueran una especie y substancia Angelica, aspirando todos al grado de la Prophecía, y la mayor parte de ellos la consiguieron, porque eran propinquos a ella, en obras gratas a Dios, santidad, pureza y conversacion de los Prophetas; y sabe que todo el que encontrare con el Propheta, encontrando con el y oyendo sus palabras Divinas, se innova en el alguna espiritualidad y se separa de los de su genero por la purificacion del alma, apeteciendo aquellos grados Propheticos, y pegandose con la humildad y pureza. Esta es para con ellos la dignidad manifiesta, y la luz resplandeciente en el premio del otro mundo, porque lo que pretende el hombre no es otra cosa sino que se torne su alma Divina, apartandose de sus sentidos, y que vea aquel mundo superior y, se deleite en la vision de la luz Angelica, y oir la palabra Divina, la cual alma está segura de la muerte cuando se corrompieren los instrumentos corporales. Y cuando se halláre ley, que por sus ciencias y, acciones se alcanza este grado, observada en el lugar que Dios encomendó y con las cosas que encomendó, es sin duda la ley que segura la eternidad de las almas despues de la corrupcion de los cuerpos.

קד אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁיִּעוּדֵי זוּלַתְכֶם שְׁמֵנִים וּדְשֵׁנִים מִיִּעוּדֵיכֶם.

104 CUZARY. Yo veo que las promesas de los otros son más gruesas y deleitables que vuestras promesas.

קה אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל הֵם כֻּלָּם אַחֲרֵי הַמָּוֶת וְאֵין בַּחַיִּים בָּהֶם דָּבָר שֶׁיּוֹרֶה עֲלֵיהֶם.

105 HABER. Pero son todas para despues de la muerte, y no tienen en vida nada de ellas, ni cosa que ateste ó demuestre sobre ellas.

קו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְלֹא רָאִיתִי אֶחָד מִן הַמַּאֲמִינִים בַּיִּעוּדִים הָהֵם שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לִמְהִירוּתָם, אֲבָל אִם הָיָה בִיכָלְתּוֹ לְאַחֲרָם אֶלֶף שָׁנִים וְיִשָּׁאֵר בְּמַסֹּרֶת הַחַיִּים וּבְעֹל הָעוֹלָם וְעִצְּבוֹנוֹ, הָיָה בוֹחֵר בָּזֶה.

106 CUZARY. No he visto ninguno de los que creen esas promesas que desêe que se apropincuen; antes si pudiera dilatarlas mil años, y quedar en el vinculo de la vida y debajo del yugo del mundo y sus miserias, hubiera de elegir en ello y preferirlo.

קז אָמַר הֶחָבֵר: וּמַה תֹּאמַר בְּמִי שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵלֶּה הַמַּעֲמָדִים הַגְּדוֹלִים הַמַּלְאֲכוּתִיִּים.

107 HABER. Y que dices de quien vé estas grandiosas estaciones Angelicas?

קח אָמַר הַכּוּזָרִי: מִבְּלִי סָפֵק שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה שֶׁתַּתְמִיד נַפְשׁוֹ עַל הַפְּרִידָה מֵחוּשָׁיו וְתִשָּׁאֵר נֶהֱנֵית בָּאוֹר הַהוּא, יהוּא מִי שֶׁמִּתְאַוֶּה הַמָּוֶת.

108 CUZARY. Sin duda que desearia el tal hombre que continuase su alma perpetuamente separada de sus sentidos, y que quedase deleitandose en aquella luz, que es lo mismo que desear la muerte.

קט אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל יִעוּדֵינוּ הִדָּבְקֵנוּ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי בַנְּבוּאָה, וּמַה שֶּׁהוּא קָרוֹב לָהּ, וְהִתְחַבֵּר הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָנוּ בַגְּדֻלָּה וּבַכָּבוֹד וּבַמּוֹפְתִים. וְעַל כֵּן אֵינֶנּוּ אוֹמֵר בַּתּוֹרָה, כִּי אִם תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲבִיאֲכֶם אַחֲרֵי הַמָּוֶת אֶל גַּנּוֹת וַהֲנָאוֹת, אֲבָל הוּא אוֹמֵר: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים מַנְהִיג אֶתְכֶם, וְיִהְיֶה מִכֶּם מִי שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנַי וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה לַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר הָיוּ הוֹלְכִים בֵּין הַמַּלְאָכִים, וְיִהְיוּ גַּם כֵּן מַלְאָכַי הוֹלְכִים בֵּינֵיכֶם בָּאָרֶץ וְתִרְאוּ אוֹתָם יְחִידִים וְרַבִּים, שׁוֹמְרִים אֶתְכֶם וְנִלְחָמִים לָכֶם, וְתַתְמִידוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר הִיא עוֹזֶרֶת עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, וְהִיא אַדְמַת הַקֹּדֶש, וְיִהְיֶה שָׂבְעָהּ וְרַעֲבוֹנָהּ וְטוֹבָתָה וְרָעָתָה – בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְּפִי מַעֲשֵׂיכֶם, וְיִהְיֶה נוֹהֵג כָּל הָעוֹלָם עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי – זוּלַתְכֶם, כִּי תִרְאוּ, עִם שְׁכִינָתִי שֶׁתִּהְיֶה בְתוֹכְכֶם, מִטּוּב אַדְמַתְכֶם וְסֵדֶר גִּשְׁמֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עִתֵּיהֶם הַצָּרִיךְ לָהֶם, וְשֶׁתִּגְבְּרוּ עַל אוֹיְבֵיכֶם בִּמְתֵי מִסְפָּר – הַמִּנְהָג, מַה שֶׁתַּכִּירוּ בוֹ, כִּי אֵין עִנְיַנְכֶם נוֹהֵג עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי, אֲבָל הָרְצוֹנִי, כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אִם תַּמְרוּ מֵהַבַּצֹּרֶת וְהַנֶּגֶף וְהַחַיָּה הָרָעָה – וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְשַׁלְוָה, וְאָז תֵּדְעוּ כִּי עִנְיַנְכֶם מַנְהִיג אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָעִנְיָן הַטִּבְעִי. וְהָיָה כָל זֶה וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת וְכָל יִעוּדֶיהָ מֻבְטָחִים, לֹא יִפֹּל מֵהֶם דָּבָר; וְיִעוּדֶיהָ כֻלָּם כּוֹלֵל אוֹתָם שֹׁרֶש אֶחָד וְהוּא יִחוּל קִרְבַת אֱלֹהִים וּמַלְאָכָיו. וּמִי שֶׁיַּגִּיעַ אֶל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא יִירָא מִן הַמָּוֶת, וְתוֹרָתֵנוּ כְבָר הֶרְאֵית לָנוּ זֶה עַיִן בְּעַין. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בַּמִּדְבָּר, וְהָלַךְ אֶחָד מֵהֶם אֶל הֹדּוּ וּפָגַע מִמֶּלֶךְ הֹדּוּ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע, שֶׁהוּא מִן הַחֲבֵרִים הָהֵם, וְהָיָה יוֹדֵעַ אֲבוֹתֵיהֶם מִקֶּדֶם וְהָיוּ מֵאוֹהֲבָיו, וְנָתַן לוֹ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת שֶׁנָּשָׂא אוֹתָם אֶל חֲבֵרָיו, וְהִלְבִּישׁוֹ בִגְדֵי חֲמוּדוֹת וְשָׁלַח עִמּוֹ מֵעֲבָדָיו אֲנָשִׁים – וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ שֶׁיֵּצְאוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא שֶׁיֵּלְכוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַהוּא – וְצִוָּהוּ בְמִצְוֹת וְכָרַת עִמּוֹ בְרִית לְקַבֵּל עֲבוֹדָתוֹ. וּבָא אֶל חֲבֵרָיו עִם הַשְּׁלוּחִים הָהֵם הַהֻדִּיִּים וְשָׂמְחוּ בָהֶם הַחֲבֵרִים הָהֵם וְהִשְׁתַּדְּלוּ בִכְבוֹדָם וּבָנוּ לָהֶם אַרְמוֹן שֶׁהוֹשִׁיבוּם בּוֹ, וְשָׁבוּ הַחֲבֵרִים הָהֵם שׁוֹלְחִים שְׁלוּחִים לְהַגִּיעַ אֶל אֶרֶץ הֹדּוּ וְלִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ מִבְּלִי טֹרַח בְּעֵזֶר אֵלֶּה הַשְּׁלוּחִים שֶׁהָיוּ מוֹרִים אוֹתָם הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וַיֵּדְעוּ כֻלָּם, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל אֶרֵץ הֹדּוּ הוּא קַל עָלָיו מְאֹד כְּשֶׁיִּדְבַּק בַּעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וִיכַבֵּד שְׁלוּחָיו הַמַּגִּיעִים אוֹתוֹ אֵלָיו, וְלֹא הֻצְרְכוּ לִשְׁאֹל לָמָּה נַעֲבֹד הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, כִּי הָעִלָּה נִרְאֵית לָעַיִן – כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר בַּמֶּלֶךְ, וְחֶבְרָתוֹ הִיא הַטּוֹבָה. וְהַחֲבֵרִים הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַהוֹלֵךְ הָרִאשׁוֹן הוּא משֶׁה, וְהַהוֹלְכִים הָאֲחֵרִים הֵם שְׁאָר הַנְּבִיאִים, וְהַשְּׁלוּחִים הַהֻדִּיִּים הֵם הַשְּׁכִינָה וְהַמַּלְאָכִים, וְהַבְּגָדִים הַחֲמוּדוֹת הֵם הָאוֹר הַמֻּשְׂכָּל אֲשֶׁר חָל בְּנַפְשׁוֹ מֵהַנְּבוּאָה וְהָאוֹר הַמֻּרְגָּשׁ אֲשֶׁר חָל עַל פָּנָיו, וְהַמַּתָּנוֹת הַיְקָרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת הֵם שְׁנֵי הַלּוּחוֹת עִם עֳשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. וּבַעֲלֵי הַנִּמּוּסִים הָאֲחֵרִים לֹא רָאוּ מִכָּל זֶה מְאוּמָה, אַךְ אָמְרוּ לָהֶם: קַבְּלוּ עֲבוֹדַת מֶלֶךְ הֹדּוּ, כַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם הַחֲבֵרִים הָהֵם, וְאַחֲרֵי הַמָּוֶת תַּגִּיעוּ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְאִם לֹא – יַרְחִיק אֶתְכֶם וְיַעֲנשׁ אֶתְכֶם אַחֲרֵי מוֹתְכֶם. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר: לֹא בָא אֵלֵינוּ אָדָם שֶׁיַּגִּיד לָנוּ שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי מוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן אוֹ בְגֵיהִנֹּם. וְרֻבָּם הֵגְבִּירוּ סִדּוּר עִנְיָנָם וְחִבּוּר עֲצָתָם וְקִבְּלוּ הָעֲבוֹדָה וְיִחֲלוּ נַפְשׁוֹתָם בַּמַּצְפּוּן יִחוּל חָלוּשׁ, אַךְ בַּנִּרְאֶה יִחוּל חָזָק וְנֶאֱמָן, וּמִתְגַּדְּלִים וּמִתְפָּאֲרִים עַל עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶם בָּאֱמוּנָה. וְאֵיךְ יִתְפָּאֲרוּ אֵלֶּה בְּטַעֲנַת מַה שֶּׁיַּגִּיעוּ אֵלָיו אַחֲרֵי מוֹתָם עַל מִי שֶׁיַּגִּיעַ זֶה אֵלָיו בְּחַיָּיו, וַהֲלֹא טֶבַע הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים קָרוֹב אֶל הַקַּיָּמִים בָּעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מִטֶּבַע מִי שֶׁלֹּא קָרַב אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת.

109 HABER. Pero nuestras promesas son pegarmosnos con el caso Divino por Prophecia, y lo que es anexo a ella; y juntarse con nos el caso Divino, con grandeza, gloria y milagros; y por eso no se dice en la ley: si hicierdeis esta encomendanza vos trajeré despues de la muerte a huertos y delectaciones; sino dice: y vos sereis a mi por Pueblo, y yo seré a vos por Dios, y yo mismo vos gobernare, y algunos de vos administraran delante de mi; otros habrá que suban á los cielos, andando entre los Angeles; y los llamaban los Angeles hijo de hombre, para conocerlos entre los Angeles que estaban entre ellos; y andaran los Angeles entre vos en la tierra, y los vereis, unas veces uno, otras muchos, que vos guarden y peleen por vos; y continuareis en la tierra que ayuda a esta dignidad, que es la tierra santa; y, será su abundancia y su prosperidad y adversidad, por modo Divino, segun vuestras obras; y se gobernara todo el mundo segun el curso natural, exepto vosotros, que vereis con mi Divinidad, que asistirá entre vos, el bien de vuestra tierra y la orden de vuestras lluvias, que no pasaran sus tiempos necesarios; y que prevalecereis contra vuestros enemigos, con poca gente; por lo qual conocereis que vuestras cosas no se gobiernan por el curso natural, sino por voluntad de Dios; viendo asi mismo en vuestra tierra (si fuereis inobedientes) carestia, peste, bestias malas, estando todo el mundo en paz y tranquilidad; y entonces conocereis que vuestras cosas son gobernadas por cosa que es superior al caso natural. Y fue todo esto y esta ley, y todas sus promesas seguras y ciertas, sin faltar de ellas ninguna cosa. Y todas sus Promesas comprende un fundamento, y es la esperanza de la propinquacion de Dios y de sus Angeles. Y el que llegare á este grado no recelará la muerte. Y nuestra ley nos mostró yá esto a los ojos con vivos ejemplos; y la comparacion y semejanza de este caso es lo siguiente: estaban unos compañeros en el desierto, y uno dellos se fué a la Yndia y alcanzó del Rey de la Yndia honra y grandeza, porque supo que era de aquellos compañeros cuyos padres habia conocido de tiempo antigo y habian sido sus amigos; y le dió preciosos dones, los cuales llevó a sus compañeros; y lo vistió de vestidos codiciables, y envió con el algunos de sus siervos, no imaginando nadie que saliesen de delante el Rey, ni que fuesen a aquel desierto, y encomendole preceptos y contrató con el confederacion de recebir su servicio; y viniendo a sus compañeros con aquellos embajadores Yndios, se alegraron con ellos los compañeros, y procuraron honrarlos, fabricandoles un Palacio en que aposentarlos; y tornaron estos compañeros a enviar mensajeros para llegaren a la Yndia y para ver las faces del Rey, sin ningún trabajo, con la ayuda de estos mensajeros, que les mostraban el camino proximo y derecho; y supieron todos que quien quisiese ir a la Yndia le seria muy facil si se pegase al servicio del Rey y honrase sus mensajeros, que lo encaminaban al Rey; y no se necesitaban de preguntar: porque habemos de hacer este servicio?, porque la causa era patente a los ojos, que era para se comunicar y acompañarse con el Rey, cuya compañia es el sumo bien. La aplicación: estos compañeros son los hijos de Israel; el que primero fué es Mosseh; los otros que despues fueron son los demás Prophetas, los mensajeros Yndios, son la Divinidad y los Angeles; los vestidos codiciables son la luz intelectual que residió en su alma (de Mosseh) de la Prophecia, y la luz sensible que posó sobre sus faces; los dones preciosos enviados son las dos tablas con los diez mandamientos. Y los autores de las otras leyes no vieron ninguna de estas cosas; pero dijeronles: recebid el culto del Rey de la Yndia, como recibieron essos compañeros, y despues de la muerte llegareis al Rey; y si no lo hiciereis, vos apartará de si y vos castigará despues de vuestra muerte, y alguno de ellos dijo: ningun hombre ha venido a nos que no dijese que estaba despues de su muerte en el Paraiso o en el infierno; y los más de ellos fortificaron la ordenanza de su caso y composicion de su consejo, y recibieron el culto, esperando sus almas en lo interior esperanza flaca y debilisima, pero en lo exterior esperanza fuerte y cierta; y se engrandecen y se jactan con su fé entre la plebe de ellos: y como se pueden jactar estos con la razon de lo que esperan alcanzar despues de su muerte sobre aquellos que lo alcanzaron yá en vida? no es la naturaleza de los Prophetas y santos mas propinqua de se eternizar en la otra vida, que la naturaleza de aquellos que no llegaron a este grado?

קי אָמַר הַכּוּזָרִי: כַּמָּה הוּא רָחוֹק מִן הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם כָּלֶה בְטִבְעוֹ אָבֵד גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ כַבְּהֵמוֹת זוּלָתִי הַפִּילוֹסוֹפִים, עַל דַּעְתָּם. וְעוֹד יֹאמְרוּ אַנְשֵׁי הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא יָשׁוּב – חַי לָעַד בִּנְעִימוֹת, בַּעֲבוּר מִלָּה שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּפִיו, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבִין עִנְיָנָהּ. כַּמָּה גְדוֹלָה מַעֲלַת הַמִּלָּה שֶׁתַּעְתִּיק מִמַּדְרֵגַת הַבְּהֵמוֹת אֶל מַעֲלַת הַמַּלְאָכִים, וּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַמִּלָּה הַהִיא יָשׁוּב בְּהֵמָה אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה פִּילוֹסוֹף חָכָם עוֹשֶׂה טוֹב כָּל יָמָיו כּוֹסֵף אֶל הַמַּעֲלוֹת הָהֵם.

110 CUZARY. Cuan distante es de la razon decir que sea el hombre corruptible por su naturaleza, pereciendo su cuerpo y su alma, exepto los Philosophos, conforme su opinion? tambien lo que dicen los que profesan religion, que el hombre consigue eterna y beata vida, en virtud de una palabra que pronuncia por su boca, y puede ser que no supiese toda su vida, sino aquella palabra, y que no entienda el sentido de ella; que grande excelencia es la de esta palabra, que puede transferir de grado de Bestias a dignidad de Angeles? y quien no dijere aquella palabra, se reduzirá en grado de Bestia, aunque sea Philosopho, Sapientissimo, que haga bien toda su vida y apetesca aquellas Divinas dignidades?

קיא אָמַר הֶחָבֵר: אֵין אֲנַחְנוּ שׁוֹלְלִים מִשּׁוּם אָדָם גְּמוּל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים מֵאֵיזוֹ אֻמָּה שֶׁיִּהְיֶה, אֲבָל אֲנַחְנוּ רוֹאִים הַטּוֹבָה הַגְּמוּרָה לָעָם הַקְּרוֹבִים בְּחַיֵּיהֶם, וְאָנוּ עוֹרְכִים מַעֲלוֹתָם אֵצֶל הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי מוֹתָם בָּעֵרֶךְ הַהוּא.

111 HABER. Nosotros no excluimos de ningun hombre el galardon de sus buenas obras, de cualquiera Nacion que sea; pero nosotros consideramos ser la perfecta felicidad para el Pueblo propinquos a Dios en su vida, por la cual regulamos su excelencia para con Dios despues de su muerte.

קיב אָמַר הַכּוּזָרִי: וְהַתְמֵד הַדִּמְיוֹן הַזֶּה בְהֶפֶךְ, וַעֲרֹך מַעֲלָתָם בָּעוֹלָם הַבָּא כְּמַעֲלָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַיּוֹם.

112 CUZARY. Y prosigue esta comparacion al reves, regulando su dignidad en el otro mundo por la dignidad y grado que tienen en este mundo el dia de hoy.

קיג אָמַר הֶחָבֵר: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה מְגַנֶּה אוֹתָנוּ בְּדַלּוּת וּמִסְכֵּנוּת – וּבָהֶם הָיוּ מִתְפָּאֳרִים גְּדוֹלֵי הָאֻמּוֹת הָאֵלָּה! כִּי אֵין מִתְפָּאֲרִים אֶלָּא בְמִי שֶׁאָמַר: "מִי שֶׁהִכָּה עַל לֶחְיְךָ הַיְמָנִי הָכֵן לוֹ הַשְּׂמָאלִי, וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ טַלִּיתְךָ תֵּן לוֹ חֲלוּקֶךָ", וְהִגִּיעַ הוּא וַחֲבֵרָיו וְהַהוֹלְכִים אַחֲרָיו אַחֲרֵי מֵאוֹת מִן הַשָּׁנִים מִן הַבּוּז וְהַיִּסּוּרִים וְהַהֶרֶג, אֶל עִנְיָנִים נִפְלָאִים וִידוּעִים, וְהֵם הֵם הַפְּאֵר. וְכֵן בַּעֲלֵי תוֹרַת יִשְׁמָעֵאל וַחֲבֵרָיו, עַד שֶׁגָּבְרוּ. וּבָאֲנָשִׁים הָהֵם הָיוּ מִתְפָּאֲרִים וּמִתְגַּדְּלִים, לֹא בַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר גָּבַהּ שִׂיאָם וְרָחֲבָה מַלְכוּתָם וְנִפְלְאוּ מַרְכְּבוֹתָם; אִם כֵּן עֶרְכֵּנוּ אֶל הָאֱלֹהִים יוֹתֵר קָרוֹב מִמַּה שֶּׁאִם הָיְתָה לָנוּ גְדֻלָּה בָעוֹלָם הַזֶּה.

113 HABER. Yo veo que tu nos vituperas por nuestra flaqueza y pobreza, con la qual se jactan los grandes y principales de estas Naciones, que no se glorian sino con quien dijo: quien te diere un bofeton en tu mejilla derecha, aparejale la izquierda; y quien te quisiere tornar tu sayo, dale tambien tu capa; y el y sus compañeros, y los que lo siguieron, llegaron a casos maravillosos y notorios de desprecio, martirios, persecuciones y muertes; y de ellos son que se jactan; y del mismo modo fue el autor de la ley de Ismael y sus compañeros hasta que prevalecieron; y con estos hombres se jactan y engrandecen, no con los Reyes que se levantó su eminencia, se alargó su Reino y se multiplicaron sus carrozas; de lo cual se sigue que es mas llegada nuestra estimacion de la propinquacion de Dios que si tubieramos grandeza y dignidad en este mundo.

קיד אָמַר הַכּוּזָרִי: כֶּן־הוּא אִלּוּ הָיְתָה כְנִיעַתְכֶם בְּרָצוֹן. אֲבָל הִיא בְהֶכְרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם תַּהַרְגוּ.

114 CUZARY. Asi es, si fuera humillacion y sumision voluntaria; pero es por fuerza, y si tuvieseis poder, matariais vuestros enemigos.

קטו אָמַר הֶחָבֵר: מָצָאתָ מְקוֹם חֶרְפָּתִי מֶלֶךְ כּוּזָר. כֶּן־הוּא, אִלּוּ הָיָה רֻבֵּנוּ מְקַבֵּל הַדַּלּוּת כְּנִיעָה לֵאלֹהִים וּבַעֲבוּר תּוֹרָתוֹ, לֹא הָיָה מַנִּיחֵנוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כָּל הַזְּמָן הָאָרֹךְ הַזֶּה. אֲבָל הַמְעַט מִמֶּנּוּ עַל הַדַּעַת הַזֹּאת, וְיֵשׁ שָׂכָר לָרֹב – מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עֹל הַגָּלוּת בֵּין הֶכְרֵחַ וְרָצוֹן, כִּי אִלּוּ הָיָה רוֹצֶה הָיָה חָבֵר לַנּוֹגֵשׂ אוֹתוֹ – בְּמִלָּה שֶׁיֹּאמַר בְּלִי טֹרַח, וּכְמוֹ זֶה אֵינֶנּוּ אָבֵד אֵצֶל הַשּׁוֹפֵט הַצַּדִּיק, וְאִלּוּ הָיִינוּ סוֹבְלִים הַגָּלוּת הַזֶּה וְהַדַּלּוּת לְשֵׁם הָאֱלֹהִים כָּרָאוּי, הָיִינוּ לִפְאֵר הַדּוֹר שֶׁאָנוּ מְצַפִּים עִם הַמָּשִׁיחַ וְהָיִינוּ מְקָרְבִים עֵת הַיְשׁוּעָה הָעֲתִידָה שֶׁאָנוּ מְיַחֲלִים אוֹתָה. וַאֲנַחְנוּ – אֵין אֲנַחְנוּ מַשְׁוִים עִם נַפְשׁוֹתֵינוּ כָּל הַנִּכְנָס בְּתוֹרָתֵנוּ בְמִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טֹרַח עַל הַנֶּפֶשׁ, מִטָּהֳרָה וְלִמּוּד וּמִילָה וּמַעֲשִׂים תּוֹרִיִּים רַבִּים וְשֶׁיִּנְהַג בְּמִנְהָגֵינוּ, וּמִתְּנַאי הַמִּילָה וְסִבּוֹתֶיהָ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד כִּי הִיא אוֹת אֱלֹהִית, שָׂמָהּ הָאֱלֹהִים בְּאֵבֶר הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת, לִגְבֹּר עָלֶיהָ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֶלָּא כָּרָאוּי, בְּהַנָּחַת הַזֶּרַע בַּמָּקוֹם הָרָאוּי וּבָעֵת שֶׁרָאוּי וְכַאֲשֶׁר רָאוּי – אוּלַי יִהְיֶה זֶרַע מַצְלִיח, יִצְלַח לְקִבּוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וּמִי שֶׁדָּבַק בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ וּלְזַרְעוֹ חֵלֶק גָּדוֹל מִן הַקִּרְבָה אֶל הָאֵל יִתְבָּרָךְ. וְעִם כָּל זֶה לֹא יִשְׁתַּוֶּה הַגֵּר הַנִּכְנָס בְּתוֹרָתֵנוּ עִם הָאֶזְרָח, כִּי הָאֶזְרָחִים לְבַדָּם הֵם רְאוּיִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם – תַּכְלִית עִנְיָנָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים וַחֲסִידִים אַךְ לֹא נְבִיאִים. וְהַיִּעוּדִים הָהֵם אֲשֶׁר עָרְבוּ לְךָ, כְּבָר קָדְמוּ חֲכָמֵינוּ לְסַפֵּר גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם, וּמָדְדוּ אוֹתָם לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, וְסִפְּרוּ הַנְּעִימוֹת וְהַיִּסּוּרִין בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶׁסִּפְּרוּ שְׁאָר הָאֻמּוֹת הַקְּרוֹבוֹת. וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ עַד עַתָּה עַל מַה שֶּׁבָּא בַּמִּקְרָא בְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, כִּי לֹא נִזְכַּר בָּהֶם, יִעוּדֵי הָעוֹלָם הַבָּא הַרְבֵּה בְּבֵאוּר, כַּאֲשֶׁר נִזְכַּר הַרְבֵּה בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים. אֱמֶת הוּא, כִּי בְדִבְרֵי הַנְּבוּאָה – שֶׁיָּשׁוּב הֶעָפָר שֶׁבְּגוּף הָאָדָם אֶל הָאָרֶץ וְתָשׁוּב הָרוּחַ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, וּבְדִבְרֵי הַנְּבוּאָה – תְּחִיַּת הַמֵּתִים לֶעָתִיד וּשְׁלִיחַת נָבִיא שְּמוֹ אֵלִיָּהוּ, כְּבָר שֻׁלַּח בַּזְּמָן הָעוֹבֵר וּלְקָחוֹ הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר לָקַח זוּלָתוֹ. וְאָמְרוּ, שֶׁהוּא לֹא טָעַם טַעַם מִיתָה. וְיֵשׁ בַּתּוֹרָה תְפִלַּת מִי שֶׁהִתְנַבֵּא בְרוּחַ הָאֱלֹהִים, שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁיָּמוּת מוֹת יְשָׁרִים וְתִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ כְּאַחֲרִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר שָׁאַל אֶחָד מֵהַמְּלָכִים נָבִיא מֵת וְהִתְנַבֵּא לוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיָּבֹא עָלָיו כַּאֲשֶׁר הָיָה מִתְנַבֵּא לוֹ בְחַיָּיו. וְאִם הָיָה מַעֲשֵׂה הַמֶּלֶךְ הַהוּא אָסוּר בְּתוֹרָתֵנוּ, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּרִישָׁה אֶל הַמֵּתִים, הוּא מוֹרֶה כִּי הָיוּ הָעָם מַאֲמִינִים בִּימֵי הַנְּבִיאִים, כִּי הַנְּפָשׁוֹת נִשְׁאָרוֹת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפוֹת, וְעַל כֵּן הָיוּ שׁוֹאֲלִים הַמֵּתִים. וּפְתִיחַת תְּפִלָּתֵנוּ שֶׁיּוֹדְעִים אוֹתָה הַנָּשִׁים כָּל שֶׁכֵּן הַחֲכָמִים: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְּרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא. כָּל־זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי – מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שָׁאַתָּה הוּא רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. בָּרוּךְ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים". וְגַן עֵדֶן עַצְמוֹ, אֲשֶׁר הִרְבּוּ בְנֵי אָדָם לְזָכְרוֹ, לֹא לָקְחוּ אוֹתוֹ כִּי אִם מִן הַתּוֹרָה, וְהִיא הַמַּדְרֵגָה אֲשֶׁר הוּכְנָה לְאָדָם, וְלוּלֵא שֶׁחָטָא הָיָה עוֹמֵד בָּהּ לָנֶצַח, וְכֵן גֵּיהִנֹּם הוּא מָקוֹם יָדוּעַ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, גַּיְא שֶׁאֵין הָאֵשׁ נִכְבֵּית מִמֶּנּוּ, הָיוּ שׂוֹרְפִים בּוֹ עַצְמוֹת הַטֻּמְאָה וְהַנְּבֵלוֹת וּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת, וְהַמִּלָּה עִבְרִית מֻרְכָּבֶת.

115 HABER. Hallaste el lugar de mi afrenta, Rey Cuzar, asi es, si la mayor parte de nosotros recibiesen de la miseria, humillacion y quebrantamiento delante de Dios, y por su ley no nos dejara el caso Divino tan largo tiempo; pero la menor parte de nosotros son de esta calidad, y con todo tiene premio la mayor parte, porque sufre el yugo del captiverio entre fuerza y voluntad; porque si el quisiera, con una simple palabra que dijera, sin ningun trabajo se pudiera reconciliar con el que lo oprime, y semejante merito no se pierde delante del justo juez; pero si sufrieramos este captiverio y calamidades por el nombre de Dios, como era decente seriamos por gloria de aquella generacion que esperamos con el Massiach, y aproximariamos el tiempo de la salvacion futura que esperamos. Y nosotros no haremos iguales a nos todos los que entran en nuestra ley, por solo una palabra que diga, sino por obras que tienen trabajo del alma, de purificacion, instruccion, circunsicion y muchas obras legales, y que siga nuestras costumbres y instituciones, y de las condiciones de la circuncicion y sus causas en que se acuerde continuamente, que es una señal Divina que puso Dios en el miembro de la concupiscencia para vencerla, no usando de ella si no como es decente, poniendo la simiente en lugar decente y en tiempo decente, y como es decente, quizá prosperará (aquella simiente) y será digno de recebir el caso Divino, y quien siguiere este camino, tendrá el y su simiente grande parte de la propinquacion de Dios Bendito, y con todo esto, no sera igual el estranjero que entra en nuestra religion con el natural, porque solo los naturales son capaces para la Prophecia, y los otros es el fin de su caso, que reciban de ellos y que lleguen a ser Sabios y Pios, pero no Prophetas. Y en cuanto a esas promesas que tanto te agradaron, primero nuestros Sabios hicieron mencion del Paraiso y del Infierno, y los midieron en longitud y latitud, y refirieron de las dilicias y de los martirios y penas mucho mas de lo que cuentan las demás Naciones modernas, y hasta aqui hablé contigo de lo que viene en la Escritura en las palabras de los Prophetas, donde no se hace mucha mencion de promesas de la otra vida con clareza, como se hace en las palabras de nuestros Sabios; si bien es verdad que viene en las palabras de la Prophecia (Eclesiast. 12: 9.) que tornará el polvo del cuerpo del hombre a la tierra y el espiritu tornará a Dios que lo dió; asi mismo escribieron los Prophetas de la resurreccion de los muertos futura, y (Malach 4: 5.) que Dios nos ha de enviar un Propheta, cuyo nombre es Eliau, que ya en tiempo pasado nos fué enviado, y lo recogió Dios, como fue recogido otro, sin pasar el transito de la muerte, y hay en nuestra ley oracion de uno que profetizó con espiritu de Dios, que oró por si mismo (Num. 23: 10.) que muriese muerte de rectos, y que fuese su fin como el fin de los hijos de Israel; y ya uno de los Reyes consultó un Propheta muerto (Semuel 28: 7 20.) y le profetizó todo lo que le habia de suceder, como le profetizaba en vida, y puesto que aquella accion del Rey era prohibida por nuestra ley, a saber el consultar los muertos; todavía denota esto, que creîan el Pueblo en tiempo de los Profetas que permanecian las almas despues de la corrupcion de los cuerpos, y por eso consultaban los muertos, y el principio de nuestra oracion, que la saben las mujeres y los niños, cuanto más los Sabios, es Mi Dios, el alma que diste en mi limpia, tu la criaste, tu la formaste, tu la inspiraste en mi, y tu la guardas dentro en mi, y tu la has de quitar de mi, restituirla en mi en el seculo futuro; todo el tiempo que el alma está dentro en mi, confieso yo delante de ti, A. mi Dios, y Dios de mis padres, que tu eres el Señor de todas las obras, Dominador en todas las criaturas, señor de todas las almas; Bendito sea el que restituye las almas a los cuerpos muertos. Y el Paraiso mismo de que tanta mencion hacen los hombres, no lo tomaron sino de la ley, y es un grado que fué preparado para Adam; en el cual hubiera de permanecer en eterno, si no pecara; y asi el infierno, que decimos Gueinam, es un lugar notorio cerca de Yerusalaim, un valle en el qual nunca se apagaba el fuego, donde se quemaban los huesos de la imundicia, calabrinas y las demás imundicias, y la palabra es Ebrea compuesta.

קטז אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ אַחֲרֵי תּוֹרַתְכֶם אֶלָּא חֶלְקִיּוֹת מִדִּבְרֵי גַן עֵדֶן וְגֵּיהִנֹּם וּתְכוּנָתָם וְהַכְפָּלַת דְּבָרִים וְהַרְבּוֹתָם.

116 CUZARY. De esa manera, no hay novedad despues de vuestra ley, sino algunas cosas particulares del Paraiso y del Infierno, y sus calidades y duplicacion y multiplicacion de palabras.

קיז אָמַר הֶחָבֵר: גַּם זֶה אֵינֶנּוּ חָדָשׁ, כִּי הַחֲכָמִים הִרְבּוּ בָזֶה מְאֹד עַד שֶׁלֹּא תִשְׁמַע מִמֶּנּוּ מְאוּמָה שֶׁלֹּא תִּמְצָאֶנּוּ לַחֲכָמִים כַּאֲשֶׁר תְּבַקְּשֶׁנּוּ.

117 HABER. Ni esto es nuevo, porque nuestros Sabios trataron de ello copiosamente, a tanto que no les oiras ninguna cosa sobre esto que no la halles en nuestros Sabios, si lo buscáres. FIN DEL PRIMER DISCURSO Cuzary

Capítulo siguiente