זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ (ס)
Jerusalem erinnert sich an die Tage ihrer Armut und ihres Elends und an all ihre kostbaren Dinge, die aus alten Tagen stammten. als ihr Volk in die Hand des Gegners fiel und niemand ihr helfen konnte; Die Feinde starrten und freuten sich über ihre Trostlosigkeit.
Rashi on Lamentations
The days of her poverty. The days of her destruction, which brought her to poverty.
Rashi on Lamentations
And lamenting. This וּמְרוּדֶיהָ is an expression of pain32Alternatively, ‘and her rebellion [מרד] against God.’ as in, “and I will wail וְיָרַדְתִּי upon the mountains,”33Shoftim 11:37. [and as in,] “I lament אָרִיד as I speak and I moan.”34Tehilim 55:3.